ש"ז, מ"ר מְנַחֲשִׁים, – מי שיודע לנחש, מי שאומנותו בכך: לא ימצא בך וכו' קסם קסמים מעונן וּמְנַחֵשׁ ומכשף (דבר' יח י). – ובתו"מ: איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פת מפי וקרא איש פלוני מאחריי וקרא לי עורב ונבח בי כלב וכו' (תוספתא שבת ז יג) . מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו וכו' אל תתחיל בי שחרית הוא ר"ח הוא מוצאי שבת הוא (סנה' סה:). – ומ"ר: שרודף אחרי המנחשים וכו' אחריו רודפין ניחושין (רש"י נדר' לב.).