ש"נ, סמי' מִנְחַת, בכנ' מִנְחָתִי, מִנְחָתְךָ, מִנְחָתֶךָ, מִנְחָתוֹ, מִנְחָתָהּ, מִנְחָתָם, מ"ר מְנָחוֹת1, בכנ' מִנְחֹתֶיךָ, מִנְחֹתֵיהֶם, — א) מַתָּנָה שמביא עבד אל אדוניו, קטן לגדול ממנו, לרצותו וכיוצא בזה: ויקח (יעקב) מן הבא בידו מִנְחָה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים וכו' (בראש' לב יד-יה).  כי אמר (יעקב) אכפרה פניו בַּמִּנְחָה ההלכת לפני (שם כא).  אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מִנְחָתִי מידי (שם לג י). קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מִנְחָה מעט צרי ומעט דבש וכו' (שם מג יא). — ולמלך מעַם נכנע: וישלחו בני ישראל בידו מִנְחָה לעגלון מלך מואב (שפט' ג טו).  ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מִנְחָה (ש"ב ח ב).  מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מגשים מִנְחָה ועבדים את שלמה (מ"א ה א).  והמה מביאים (לשלמה) איש מִנְחָתוֹ כלי כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים (שם י כה).  עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מִנְחָה וכו' ולא העלה מִנְחָה למלך אשור כשנה בשנה (מ"ב יז ג-ד).  גם אותו לאשור יובל מִנְחָה למלך ירב (הוש' י ו). — וכעין שכר בשביל דבר מה: ויאמר המלך אל חזאל קח בידך מִנְחָה ולך לקראת איש האלהים וכו' וילך חזאל לקראתו ויקח מִנְחָה בידו וכל טוב דמשק (מ"ב ח ח-ט). — ובמקרה טוב שיקרה לאדם: בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וּמִנְחָה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו (שם כ יב).  מלכי תרשיש ואיים מִנְחָה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו (תהל' עב י).  ובת צר בְּמִנְחָה פניך יחלו עשירי עם (שם מה יג). — ואמר המשורר: קחה לך תשורה בדולח אמרים ומה טוב מנחות כמו זאת שלוחות (רמב"ע, פתיח' תרשיש).  קח לך שירים מתקו מצוף לא נשמעו מפי יצר, וכו' מנחה המה מפי רעיון ותשורת בין מאת יצר (שם י לה). — ולאלהים: ויבא קין מפרי האדמה מִנְחָה ליי' והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יי' אל הבל ואל מִנְחָתוֹ ואל קין ואל מִנְחָתוֹ לא שעה (בראש' ד ג-ה).  ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כְּמִנְחַת הבקר וכנסכה תעשה לה (שמות כט מא).  ונפש כי תקריב קרבן מִנְחָה ליי' וכו' והביאה אל בני אהרן הכהנים וכו' והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליי' והנותרת מן הַמִּנְחָה לאהרן הכהן ולבניו (ויקר' ב א-ג).  וכי תקרב קרבן מִנְחָה מאפה תנור סלת חלות וכו' ורקיקי מצות משחים בשמן ואם מִנְחָה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה (שם ד-ה).  וכל קרבן מִנְחָתְךָ במלח תמלח (שם יג).  ואם תקריב מִנְחַת בכורים ליי' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מִנְחַת בכוריך (שם יד).  תפיני מִנְחַת פתים תקריב ריח ניחח ליי' (שם ו יד).  לא יצק עליו (על קרבן הסוטה) שמן ולא יתן עליו לבנה כי מִנְחַת קנאת הוא מִנְחַת זכרון מזכרת עון (במד' ה טו).  ויחר למשה מאד ויאמר אל יי' אל תפן אל מִנְחָתָם (שם יו טו).  לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם ולנסכיכם ולשלמיכם (שם כט לט).  אל נא תמש מזה עד באי אליך והצאתי את מִנְחָתִי והנחתי לפניך (שפט' ו יח).  ויהי בבקר כעלות הַמִּנְחָה והנה מים באים מדרך אדום (מ"ב ג כ).  כי אם תעלו לי עלות וּמִנְחֹתֵיכֶם לא ארצה (עמו' ה כב).  לא תוסיפו הביא מִנְחַת שוא קטרת תועבה היא לי (ישע' א יג).  כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה וּמִנְחָה אינני רצם (ירמ' יד יב).  לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מִנְחָה ועשה  זבח כל הימים (שם לג יח).  הכרת מִנְחָה ונסך מבית יי' אבלו הכהנים משרתי יי' (יוא' א ט).  יזכר כל מִנְחֹתֶךָ2 ועולתך ידשנה (תהל' כ ד).  והאיש גבריאל וכו' נגע אלי כעת מִנְחַת ערב (דני' ט כא). — ובמליצה: והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מִנְחָה ליי' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלם אמר יי' כאשר יביאו בני ישראל את הַמִּנְחָה בכלי טהור בית יי' (ישע' סו כ). — ובתו"מ: הסמיכות והתנופות וכו' נוהגין באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות (קדוש' א ח).  היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת (סוט' ג א).  נטמאה מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה (שם ו).  ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך וכו' וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות (שם).  כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות (מנח' א א). — ואמר הפיטן: רצה רנת מתיחדים ותהיה למנחה חשובה, אמורה בקול מחמדים ובעט אהבה כתובה (ר"י הלוי, רצה רנת מתיחדים). — ב) *תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שמתפללים היהודים לפנות ערב, בשעה שהיו מקריבים לפנים את המנחה: ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שכן תמיד של בין הערבים היה קרב עד הערב (תוספתא ברכ' ג א).  לא הוקשה תפילת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטורת (ר' יוסי, ירוש' שם ד א).  תפילת המנחה ותפילת המוסף תפילת המנחה קודמת (ר' יוחנן, שם).  תפלת השחר מאברהם אבינו וכו' תפלת המנחה מיצחק אבינו (שם). — ומִנְחָה בלבד במשמ' זו: שבת שחלה להיות בראש חדש ובחולו של מועד שחרית ומנחה מתפלל שבע (תוספת' ברכ' ג יא).  לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל (שבת א ב).  במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי וכו' (ירוש' שם ד א).  היו לפניו שתי תפלות אחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל של מנחה ןאח"כ של מוסף (בבלי שם כז.). — ומצוי בסהמ"א: טעה ולא הִתפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה (רמב"ם תפלה ג ט). שאין אומרין רצה כי אם במנחת תענית ולא בשאר מנחות (אבן ירחי, המנהיג, תפי' נט). — * מִנְחָה גדולה, מִנְחָה קטנה: ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה (ברכ' כו:). — ובסהמ"א: כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה (רמב"ם, תפי' ג ב). הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע (שם ג). — *פְּלַג הַמִּנְחָה, עי' פֶּלֶג. — ג) *חלק היום בשעות הקבועות לתפלת מנחה: לא יאכל אדם ערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת בתאוה (ר' יהודה, תוספת' ברכ' ה א).  בשחרית (מצילין מן הדלֵקה) מזון שתי סעודות במנחה מזון סעודה אחת (שבת יו ב).  אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למנחה בא אצלו אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו (רבי, תוספת' זבח' ב יז).  העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם (פסח' נ:).  קערות שאכל בהן וכו' שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח (שבת קיח.).  תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן (כתוב' י:).