°, מוּנָח, ש"ז, מ"ר מֻנָּחִים, מוּנָחִים, — א) אחד מהטעמים, והוא שופר ישר: והנרדפים אצלם (אצל המדקדקים הקדמונים) הם טרחא וטפחא שהם דבר אחד וכו' ושופר ישר ומונח דבר אחד (ר' קלוני', שער הטעמים, בסוף מקנ"א לר"א בלמשי).  ואין הלגרמיה טעם אלא סימן בעלמא שאותו המֻנח הקודם לו הוא לבדו מלך בין יתר המנחים או שופרות ישרים וכו' וכן שופר עלוי ושופר מכרבל ושופר ישר דהיינו מֻנח או שופר הולך לשלשתם תמונה אחת (ר"ש ארקוולטי, ערוג' הבשם כז). — ב) °מֻנָּחֵי החכמות, העקרים היסודיים: והאומה תוכר מאומה בשני דברים טבעיים בצורות הטבעיות ר"ל פרצוף פניהם ובמדות הטבעיות ובדבר שלישי מונח ר"ל מוסכם ולו מבוא בדברים הטבעיים והוא הלשון ר"ל הדבור אשר בו יהיה הבאור (ר"ש א"ת, ההתחלות לאלפרבי, האסיף 33).  והנכבדים (שבמושכלות) הם אשר מופתיהם חזקים וברורים ומונחיהם נכבדים ויקרים כמדע הנפש וכחותיה (ר"י בן פולקאר, וכוח התורני עם הפלסוף).  כי אמנם מהיות מונחי החכמות נלקחים במישרים אין מהם סתירה לדברי תורה (ר"י מושקטו, נפוצות יהוד' ד). — ובמשמ' הַנָּחָה, supposition: ולפי זה המונח היה נראה לכאורה לומר שלוקח הפתקים הללו כדי לשלם אחר הזמן המוגבל מעות בעין וכו' (שו"ת שמש צדקה, יו"ד ד).  שיהיה אצלו למונח קיים בראשונה (שי"ר, הקדמ' ערך מלים, סי' א). —ג) °בחכמת החשבון, מִסְפָּר מֻנָּח, מספר שהֻנח ליסןד למעשה ממעשי החשבון: המספר יהיה אמצעי בין מספר מונח ובין האחד אם היה המספר המונח מוסיף עליו כשיעור מה שהוא מוסיף על האחד והמספר המונח יקרא הקצווי לזה המספר האמצעי (רלב"ג, הקד' מעשה חושב).  כאשר היו שני מספרים מונחים וחולק המספר האחד לחלקים וכו' (שם א ב).  כאשר נוסיף על מספר מונח מספר מה הנה מרובע שני המספרים מחוברים שוה למרובע המספרים ההם (שם א ו).  כאשר הוכה מספר אחד על מספר מורכב משלשה מספרים מונחים (שם א י).  כל מספר מונח הנה מספר המספרים הנמשכים מתחילים מן האחד עד שהגיע ההמשך אל המספר המונח הוא כמספר מה שבמספר המונח מן האחדים (שם א יט).