*, ש"ז, —  שה"פ מן מָנָה,  א)  נרדף עם מִסְפָּר:  אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין ולא תאנים במנין (שבי' ח ג).  אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין (תרומ' א ז).  הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין שכן דרך בעה"ב להיות מונה בתוך ביתו (ביצ' ג ח).  אם פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים (נזיר א ו).  אין עולין (הלויים הקטנים) למנין ואין עומדין על הדוכן (ר"א בן יעקב, ערכ' ב ו).  רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ורוב בניינו ורוב מניינו של מת וכו' כמה הוא רוב מניינו מאה וחמשה ועשרים (אהל' ב א).  שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין (עדי' א ה).  באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בט"ו בניסן כמה היו שש מאות אלף וכו' (מד"ר במד' א).  את מוצא המנין הזה שוה למנין שנמנה ישראל במלאכת המשכן (שם).  מתשרי מנו להם עשרים וכו' ולא ניתוספו אותן של עשרים שנה במנינם על אותן שנתנו לאדני המשכן (שם).  נמצאת אתה אומר במנין לא היו עודפים הבכורות על הלוים אבל בבכורה היו עודפים עליהם (שם ד).  אומות העולם יש להם מנין ואין להם סכום וכו' אבל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום (ר' לוי, שם שה"ש, אחת היא). —   עולה לו מן הַמִּנְיָן, כלול בתוך המספר:  ולפי דרכינו למדנו שאין ישיבת חוצה לארץ עולה להן (למי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה) מן המנין היה הוא חולה וכו' או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים אין עולין להן מן המנין (תוספת' יבמ' ח ד).  ואם גלח (הנזיר ביום) ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין (נזיר ג ב).  המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים וכו' היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אינה עולה לו מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין (ערכ' ט א). —  עָמְדוּ לְמִנְיָן, עמדו הנאספים ומנו מי דעתו כך ומי כך:  אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדים למנין שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי (סנה' ה ה).  הואיל ויש כאן מטמאין ויש כאן מטהרים נעמוד למנין התחילו מר"ע וטיהר (תוספת' אהל' ד ב). —  *דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, שנהגו למנותו ולא לשקלו או למדדו:  כל דבר שבמנין1 וכו' לא בטיל (ביצ' ג:). —  ובמשמ' שעמדו עליו למנין:  דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו (רב יוסף, ביצ' ה.). —  אינו מן הַמִּנְיָן, אינו כלול בתוך המספר:  גיד בששים ואין גיד מן המנין וכו' ביצה בששים ואין ביצה מן המנין (חול' צז:).  קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המניין (סנה' כו.). —  °ובחכמת החשבון:  העמוד הראשון מפרש חכמת המנין והחכמה הזאת נקראת בלשון יון ארתמטיקא וכו' החלק הראשון על המנין מדרך שהוא נמצא בדעת ועומדת צורתו בלבות החכמים לא מדרך שהוא בדברים הנמנין בו (ראב"ח הנשיא, קטע מספר יסודי התבונה ומגד' האמונה).  וראיתי חכמת המנין וחכמת השיעור נוהגות המנהג הזה (הוא, הקד' ספ' המשיחה והתשברת).  החשבונות כלם כשתקבץ שארית לשארית או  כשתוסיף מנין על מנין תקבץ כל מין עם מינו השניות עם השניות והחלקים עם החלקים (רמב"ם, קדוה"ח יא י).  בכל החשבונות כלם כשתרצה לגרוע מנין ממנין אם יהיה זה שגורעין אותו יתר על זה שגורעין ממנו אפילו בחלק אחד תוסיף על זה שגורעין ממנו שלש מאות וששים מעלות כדי שיהא אפשר לגרוע זה המנין ממנו (שם יא). —  ומ"ר °מִנְיָנוֹת:  ועל דרך זה בכל המנינות (שם ט). —  °מִנְיָן הנאהב:  דע כי חכמי החשבון אומרים כי יש מנין נקרא מנין הנאהב וזה כי הם ב' מנינים וחלקי כל מנין מהם כמנין החשבון השני והם מאתים ועשרים וכו' והיודע סגולות ויהיה אהוב למי שירצה יקחהו (ר' נחשון גאון, REJ 1899, Oct. 312).  כל מנין שנחלקהו לחלקים שוים אותם החלקים השוים הם הנקראים מנין הנאהב (שם, דברי מחבר לא ידוע). —  ב) °מספר עשרה אנשים הדרושים על פי הדין לתפלה בצבור ולכל דבר שבקדושה:  אין כופין לשכור להשלים מנין כי אם בימים הנוראים וכו' אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכור חזן (שו"ע או"ח נה כב).  אנשי כפרים שאין להם מנין בעירם באים במקום קהלה ומביאין נרות של שעוה (כל בו, סי' קיו).