* 1, מְנַיִן2, מִנַּיִן3, — מלת שאלת המקום, מצֻמצם מן שתי המלות: מִן אַיִן, ובהשאלה לשאלת המקור שמשם נוכל לגעת דבר מהדברים: אמר להם (שמעון הצדיק) בשנה זו אני מת אמרו לו מנין אתה יודע (תוספתא סוט' יג ח).  מנין למאדים בשבת שהוא חייב שנאמר ועורות אילים מאדמים (שם שבת ח כג).  מנין ליין שהוא משקה שנאמר ודם ענב תשתה חמר (שם כד).  מצות כהן גדול שיהא גדול מאחיו בנוי בכח וכו' אין לו מנין שיגדלוהו אחיו ת"ל והכהן הגדול מאחיו שיגדלוהו אחיו (שם יוה"כ א ו).  מנין לקוצץ את האשירה שחייב לשרש אחריה ת"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא (ר"א, ספרי דבר' סא).  ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו (ר"ח בן תרדיון, אבות ג ב).  מנין לע"ז שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה (ר"ע, שבת ט א).  מנין אתה אומר שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחידי שהוא רשאי שנאמר ולקח הוא (הוא, מכי' בא ג).  מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם ולא תעשון כן ליי' אלהיכם (ר' ישמעאל, ספרי דבר' סא).  מנין אתה אומר שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו שהוא רשאי שנאמר ולקח הוא וגו' (הוא, מכי' בא ג).  מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת שנאמר את שבתותי תשמרו וכו' (ר' יוסי, תוספת' שבת טו טז).  מניין שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' (ר"י בן קרחה, שם פאה ד כ).  מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מנין לערוגה  שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין וכו' שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח וכו' (שבת ט ב).  מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם ג).  מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (שם ד).  אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר ומנין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין (יומ' ו ח).  סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן וכו' ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה וכו' (סנה' א ו).  ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבים וכו' על זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד (שם ג ז).  קולית נבלה וקולית השרץ וכו' מטמאים במגע מנין שאף במשא ת"ל הנוגע והנושא (חול' ט ה).  מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה ת"ל לא תאכלו על הדם (ת"כ, קדוש' פרק ו).  ראש חדשים שומעני מיעוט חדשים שנים מנין לשאר חדשים ת"ל לחדשי השנה  (מכי' בא ב).  מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים וכו' (ספרי במד' צט).  אין לי אלא בדישו מנין לרבות שאר עבודות ת"ל לא תחסום מכל מקום (שם דבר' רפז).  איו לי אלא שנתחמץ מאיליו מחמת דבר אחר מניין ת"ל כל מחמצת לא תאכלו (פסח' כח:).  מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (ר"ש בן פזי, ברכ' מה.). מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאים מזה ונותנים לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו (ר' נתן, ב"ק מ:).  מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו ליי' אתי ונרוממה שמו יחדיו (רב חנן בר אבא, ברכ' מה.).  מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה שיושבים בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' (ר' יצחק, שם ו.).  אליהו הטיח דברים כלפי מעלה וכו' מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו דכתיב ואשר הרעותי (רב שמואל בר' יצחק, שם לא:).  אמר לו (אדריאנוס לר' יהושע) מהיכן הקב"ה מניץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה אמר לו מנין אתה יודע (מד"ר בראש' כח).  אמרו לו (הפועלים לר"ח) תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים אמר להם וכי מנין לי מאה זהובים או חמשים לתת לכם (שם שה"ש א).  ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח וכו' (פסיק' רבתי לג). — ואמר המשורר: פתח ואמר לי אכול ושתה בני קמתי ועניתי אמור מאין, עת קצרה ידך בחיי עצמך מה אתנה אני לפי מִנַּיִן (ראב"ע, באתי ביום צום).