מְנִיעוּת
°, ש"נ, — כמו מְנִיעָה, ובמשמ' אסור: ויצוו (השופטים) בראוי לעשות וימנעו הדברים המגונים ויקיימו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ומניעותה צריכות לאמונת כל איש ואיש (ספר החינוך, מצוה תצא). כי יש טבע מניעות קיים ולא יתכן בשום פנים בטולו (ר"י חריזי, מו"נ ב כ).