*, ש"ז, מ"ר מַנְעָלִים, — נַעַל חופה גב הרגל, Schuh; soulier; shoe: ואל תמנע מנעלין מרגליך (ר"ע, פסח' קיב.). מצאתי זקן אחד מנציבין נומתי לו בקיא היה לך ר"י בן בתירא אמר לי הן ועל שולחני היה תדיר נומתי לו ראיתו שחלץ מימיך אמר לי הן (אמרתי לו) במנעל או בסנדל אמר לי וכי יש חולצין במנעל1 אמרתי מה ראה ר"מ לומר שחולצין במנעל (ר' יוסי, תוספת' יבמ' יב יא). הותרו לו רצועות מנעל וסנדל או ששמט את רוב הרגל (שם יב). אין סכין לא מנעלים חדשים ולא סנדלים חדשים לא יסוך את רגלו והיא בתוך המנעל וכו' אבל סך רגלו ונותנה במנעל (שם שבת ג יו). (המוציא גמי) כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן (ר' יהודה, משנה שם ח ב). אף לא (משלחין ביו"ט) מנעל לבן מפני שצריך אומן (הוא, ביצ' א י). ומנעל של זרד (כלא' ט ז). לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (ביצ' א י). ונותן לה (לאשתו) כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד (כתוב' ה ח). מנעל שנפחת אם אינו מקבל את רוב הרגל (כלי' כו ד). מנעל שעל האימום (שם). ואל יצא (ת"ח) במנעלים המטולאים (ברכ' מג:). לא יצא קטן במנעל גדול וכו' ולא תצא אשה במנעל מרופט וכו' ואין יוצאים במנעל חדש באיזה מנעל אמרו במנעל של אשה (שבת קמא:). והמונע מנעלים מרגליו (מנודה לשמים) (פסח' קיג:). אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן (ר' חייא, שבת קמא:). עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד (ר' יוסי בר"י, פסח' נה:). גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק (ר' יוחנן, שבת קיד.). לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו (רב, שם קכט.). כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת לו מנעל (ריב"ל, כתוב' צו.). התיר מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח (דא"ר יא). וקודם שיכנס (למרחץ) כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק את כובעו (שם י). — *לָחַךְ מַנְעָל רגלי פלוני, לאות עבדוּת וכניעה: ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר גלוי וידוע וכו' כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו (מד"ר אסתר, ותאמר אסתר). — ומצוי בסהמ"א: רצועות הנמשכות מגופו של מנעל שקושרין אותן על הרגל ועל השוק (ר"ח שבת קיב.). מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים לבין שני רגלים כעין שיש למנעלים שלנו (רש"י שם). היה (האבֵל) בא בדרך נועל והולך וכשיכנס במדינה חולץ מנעליו (רמב"ם, אבל ה ו). — ומשל: מנעל לפי הרגל ולא רגל לפי המנעל (כסאות לבית דוד כה:).