ש"ז, בכנ' מַנְעוּלָיו, מַנְעֻלָיו,—  כלי שנֹעֲלִים בו הדלת ופֹתחים אותו במפתח, Schloss; serrure; lock: קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות הַמַּנְעוּל (שה"ש ה ה). ןיעמידו דלתתיו מַנְעוּלָיו ובריחיו (נחמ' ג ג). המה קרוהו ויעמידו דלתתיו וּמַנְעֻלָיו ובריחיו (שם ו). —  ומצוי בתו"מ: בזמן שבית המנעול למטה מעשרה טפחים נוטל מפתח מן האיסקופה ונותנו במנעול ופותח (ר' יהודה, תוספת' ערוב' י א). המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול ואת המכתשת החקוקה (שם ב"ב ג א). הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו (מו"ק א י). המשכיר בית לחברו המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן (ב"מ ח ז). הקיש על הדלת על הנגר על המנעול על המשוט וכו' (זבים ד ג). — ובמליצה, *מַנְעוּלָהּ של ארץ, שסוגר את הארץ בפני אויב: שארצו של אשר היא היתה מנעולה  של ארץ ישראל (ספרי דבר' שנה).