מִסְטָר
*, ש"ז, — שה"פ מן *סָטַר: עבד בשר ודם שאמר לו אדונו המתן לי בשוק ולא אמר לו היכן ימתין התחיל העבד אומר שמא אצל בסילקי אמר לי להמתינו או שמא אצל בית המרחץ אמר לי וכו' עלה ומצאו סטרו מסטר1 אמר לו על שער פלטרין של אפרכוס שלחתיך (מד"ר שמות טו). למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים וקלל אחד מהן את המלך נתמלא המלך עליהן חמה בא תושב אחד שהיה ביניהם ונתן מסטר2 אחד לאותו שקילל את המלך מיד שככה חמתו של מלך (שם במד' כ).
1 בתנחומא חיי שרה ג: מסטור.
2 בנוסח' הדפוס' משטר. אך כבר העיר ר"ש בובר (תנחומ' בלק ל, הערה קעה) כי מאמר זה נמצא גם בתנחומא כ"י אוקספורד, ושם הנוסחה מסטר, סמך אחר המם.