מִסְחָר
1, ש"ז, סמי' מִסְחָר, — שה"פ של פעולת הסוחר והתגר, מה שהוא נושא ונותן, קונה ומוכר, Handel; commerce: ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב לבד מאנשי התרים וּמִסְחַר2 הרכלים (מ"א י יד-יה).
1 מן סחר, עי"ש.
2 כך הנוסחה המסורה, והמליצה קצת דחוקה. בדה"י כתוב: לבד מאנשי התרים והסֹחרים מביאים וכו' (דהי"ב ט יד). וקצת החדשים הגיהו כאן וּמִסְּחָר, בסמך דגושה, ואמרו כי המם היא מ הטעם והכונה מן סחר. אבל, גם אחרי הגהה זו מליצת הכתוב דחוקה.