* 1, ש"ז, — כעין לשון יוצאת בקצה קצת כלים, בחרמש וכדומ', שבה מחברים את הכלי אל היד של עץ שלו, Heftzapfen; soie; tongue: מסמר שעקמו לו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעול או למחרים טהור נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט2 טמא ורשב"ג מטהר נתנו ברחיים של יד או ברחיים של חמור טמא (תוספת' כלים ב"מ ב ו). מגל שנשברה ידה מסטה ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים מסטה3 ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתה חוצצת ואם לאו אינה חוצצת (שם מקוא' ז ד).
1 עי' הערה הבאה.
2 כך, בסמך אחר המם, בנוסח' הדפוס', וכך בר"ש למשנה כלים יב ה. ובכ"י וינה, הוצ' צוק"מ, המשיט, שין אחר המם, אך עדות הר"ש מכריעה נגד נסחת כ"י זה. והנה לא נמצא מהקדמונים פרוש למלה זו, וגם הר"ש שהובא למעלה לא פרשה, והאחרונים, בעל זר זהב ובעל מצפה שמואל, פרשוה מלשון הסיט, וז"ל: שאחז בו והסיטו יחד. ומשמע, כי הם מפסיקים בין ישמט ובין המסיט ומקיפים התבה המסיט להמלה טמא שלאחריה, וכונת המאמר לפי פרושם הוא, שאם נתן את המסמר בחרמש כדי שלא ישמט, אז המֵסיט אותו טמא. אך קשה, כי לפי זה אין הבבה של החרמש דומה להבבות הקודמות לפניה ולהבבה שלאחריה שהן מדברות על המסמר אם הוא טמא או טהור, ומה נשתנה המעשה בהחרמש ששבקו את המסמר ודנו בהאיש שהסיט אותו, ועוד קשה מה ראו להזכיר כאן רק טמאת הסט ולא טמאות אחרות, אלא ודאי שצריך לקרוא שלש המלים "שלא ישמט המסיט" יחד, והמלה המסיט הוא שֵׁם דָבָר לחלק מחלקי החרמש שיש לחשש שמא ישָמט ולכן נתן המסמר בהחרמש. ועי' בהערה הבאה.
3 כך הגרסה גם בנסח' הדפו' וגם בכ"י וינה הוצא' צוק"מ. אך הר"ש בפרושו למשנה מקוא' י א הביא פסקה זו בגרסה: מן הסיטה ולפנים וכו', וכתב וז"ל: כך כתוב בספרים ושמא משפה ולפנים הוא, ע"כ, ובגרסה זו של הר"ש הובאה ההלכה בשו"ע יו"ד סי' רב ה, וכך הגיה הגר"א כאן בתוספתא, אבל הגהה זו אינה מתקנת כלום, כי בכל מקום השם שפה משמש להפֶה החד של הסכין או המגל ולא לקצהו, ואין טעם למאמר יד המגל שנשברה מן השפה ולפנים, כי אין יד המגל נוגעת בכלל בשפתה, וגם אי אפשר לאמר לפנים ולחוץ לשפת המגל. ומלבד זה, גרסת כ"י וינה עכ"פ מסַיעת לגרסת כל הספרים שבידינו ושהיו בידי הר"ש, ובכלם המלה כתובה סמך טית ולא שין פה. ואם נעריך שתי הגרסאות, של הספרים שלנו ושל ספרי הר"ש, זו לעומת זו נראה כי הן משלימות זו את זו. בגרסת הספרים שלנו חסרות לפני המלה מסטה המלה מן ובגוף המלה מסטה — שתי האותיות שיש בה במלה זו בגרסת ספרי הר"ש, והן ה שבתחלתה, לפני המם, ויו"ד שבין הסמך והטית, ובגרסת ספרי הר"ש היתה חסרה האות מ שלפני הסמך שבגרסתנו, ועקר המלה הוא המסיטה, והיא המלה מסיט שבמאמר התוספתא כלי' ב"מ ב ו, בענין המסמר שנתנו בחרמש כדי שלא ישמט המסיט, ואין ספק בדבר כי הכונה במלה זו בשני המקומות לחלק מגוף החרמש או המגל שבחלק זה מתחברת היד של הכלים האלה, והיה המסיט של המגל דבר חלול כעין קוף הקרדום שיד הקרדום קבועה בו. והנה לא נתברר מקור השֵם מסיט, ולא מצאתי לו חבר בלשון ערבית או סורית, אך פרושו מוכרח עפ"י מה שנתבאר כאן והוא מישב את שתי ההלכות של התוספתא בדרך טבעי בלי שום דחק.