פ"י, מָסְכָה, מָסַכְתִּי, לִמְסֹךְ, — מָסַךְ יין, שֵׁכָר וכדומ', מזגו והתקינו בתבלים לשתייה, mischen; mèler; mingle: הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל לִמְסֹךְ שכר (ישע' ה כב).  טבחה טבחה מָסְכָה יינה אף ערכה שלחנה שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת וכו' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מָסָכְתִּי (משלי ט ב-ה). — ובתו"מ: (שאל ר' אסי מר' יוחנן יין של ישראל) שמסכו1 נכרי מהו (ע"ז נח:).  שהיו מוסכים יין חזק ביין קל כדי להשתכר בו (מד"ר במד' י). — ובמליצה, מָסַךְ שקויו בבכי: כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מָסָכְתִּי (תהל' קב י). — ואמר הפיטן: לסוככי למוסכי להסיכו בנסיכת קדוש (פי' יציר' לרסע"ג, בשם ר"א קליר).  סוך מסך רעל ללודים מסכת, שיח נואקיך עת שם הסכת (ר"א קליר, אסירים, יוצ' ב פסח).  נטפו טוחי זיע עולב טפסת חן בבואי ללבלב, ימסוך פי צוף וחלב יכין לו מחשבות לב (רסע"ג, פתי' תרי"ג מצות אלהים אצל יום). — ואמר המליץ: התשים לבבך אל זמן רע אשר לחמו ממולא מררותיו ורושו מסך ייניו (משת' לר"א בן עטא  JQR, N.S. I, 2,239). — והמשורר אמר: אמסוך בדמי דמעי למסוך דמעי בייני, אצמא לרֵע ואכלה טרם כלות צמאוני (רשב"ג, נחר בקראי גרוני).  סוב תחזה יין כמו כרכום כי הצבי אותו בטל מסך (רמב"ע, תרשיש ב סה).  רכו ניביו משמן גם חלקו אמרי פיו מחמות, ובתחבולות שכלו תמצא נופת מסוך עם מי חמות (שם א קמה).  אֲיַב דודים אשר אובם כחדק וישר שבכלם ממסוכה, ואם מחֹם אשר יחליק אמריו כחמאה בחמת תנין מסוכה (שם ו ל).  ייני במי דמעי מסכתיו, להדיח לחי מדם שפכתיו, עלי פני במי עיני רחצתיו (ר"י זבארה, הקד' ספ' שעשועים). — וּמָסַךְ בקרבו רוּחַ, הביאו לתוכו: יי' מָסַךְ בקרבה רוח עועים והתעו את מצרים בכל מעשהו כהתעות שכור בקיאו (ישע' יט יד).

—  נִפע', °נִמְסַךְ, — במשמ' נמזג, בהשאלה בענין מזג הגוף, נהיה בינוני, לא חם ולא קר, וכיוצא בזה: לולי קרת המררה אשר תכבה כמעט את חומת הכבד לא היה הגוף עומד מפני חומת הכבד ולולי חום הכבד היה הגוף נשחת מפני קרת המררה ע"כ נמסך תכונתם זה כנגד זה (אסף הרופא, כ"י 4).   ואם יעוז הדם ותעזור המררה בדם ותעורר השחין והחרס ואם ישפיל הדם ותעוז הליחה תגבר הליחה ותגבר קרתה במתנים ובברכים ופעמים יכאבו הרגלים וימעדו הקרסולים ע"כ נמסכו זה לנגד זה להיות הגוף מרפא ושלום (שם). — ובמשמ' מְעֹרָב: ויהיו נמסכים המינים במינים (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופ' א ו). — ואמר הפיטן: נבקה רוחם ונבלעה עצתם, מסך עועים נמסכו להתעותם, לבם נמס ונמקו גויתם (יוצר ז פסח, תרגלת).  

— פֻע', °מֻסַּךְ, בינ' מְמֻסַּךְ, מְמֻסָּכִים, — ממֻזג, לא קר ולא חם, וכיוצא בזה: בשר הפראים והחיה שאינה נכבשת ביד האדם ממוסך לא חם ולא קר (אסף הרופא, כ"י 24).  הצנונות הם פוגלים שרשיהם ממוסכים שמבחוץ חמים התיכוניים קרים מנפחים את הבטן (שם 32).  כל אשה אשר יהיה רחמה ממוסך וכן האיש אם יהיה האיש ממוסך גם הוא ירבה להוליד (שם 136).  ודע כי המזלות הזכרים הם חמים והנקבות קרים והזכרים מיום והנקבות מלילה ויש מהם מתהפכים וחזקים וממוסכים וכו' ותאומים ובתולה וקשת ודגים ממוסכים כי בהם מתערב הזמן (ראב"ע, ספר למשאלה בקדרות ג).  וכשהיו הכוכבים מורים על קור חזק באקלים הכושים תדון שיהיה האויר שלהם ממוסך וכשיהיה קור חזק באקלים האסקלאבי ימותו אנשים מחוזק הקור (שם ב).  ויש (מאורות) שנים טובים ושנים רעים ואחד ממוסך מתהפך עם כל התולדות (הוא, ראש' חכמה א).  וכוכב חמה ממוסך כי הוא מתהפך להיותו פעם זכר ופעם נקבה (שם).  ותסמוך החולה קודם לכן במאכל ממוסך מן המאכלים ומשקה ממוסך מן המשקים (ר"י ישראלי, מראות השתן, כ"י ברלין).  אם ראית השתן והוא ממוסך בין רקיקות לעובי ובין זכות לרוב זה יעיד כי גבר על בעליו הדם והאדומה (שם ה).  מורה (מזל טלה) על הרעם והברק תחלתו ממטיר ובעל רוחות ואמצעיתו ממוסך ואחריתו עם קטב מרירי (ר"מ בן זרח, צידה לדרך א כה).  רוחות הים גשם מטרות וצנת שלג המכסה את ההרים הגבוהים יקררוהו (את האויר) ויעשוהו ממוסך (ש' בלוך, שבי"ע ב, מרוקו).

— הָפע', °הָמְסַךְ: ושרי קדושים באדם הָמְסַכוּ2, ובני אלהים לאנוש שותפו (קטע מזמן הגא', סעדיאנה, שכתר 68).