°, ש"נ, מ"ר מְסִירִיּוֹת, —  כמו מְסִירָה משמ' ב: הגורם לאיבוד ממון חבירו שלא במסירות (תשו' הגא', שע"צ ד, ממונ' יא).  בזמן הזה שגברו המסורות ויש לדיין לחוש מפני סכנת מסירות (לבוש חו"מ, הלכ' דיינ' יב א). ובענין המסירות אחר שלא כיונה בדבריה רק שיוציאו מה שביד שמעון ולא להזיקו אף שימשך לאו מוסר מיקריא (שו"ת מעשה חייא ג). — ומ"ר:  והיא (השנאה)  סבה לכל המסיריות הנעשות בין אנשים  (ספ' החינוך, מצוה רלח).  ובזה ובכל כיוצא באלה ההלשנות והמסיריות הביאוהו לסכנה גדולה ועצומה (שו"ת מהרשד"ם  יו"ד עז).