*, ש"נ, מ"ר מְסִירוֹת, —  שה"פ מן מָסַר, א) נתינת דבר מיד אל יד:  רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (קדוש' א ו).  בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה (שם א ד).  כיצד (נקנית הבהמה) במסירה אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה (ב"ב עה:).  עדי מסירה (ר"א, גיט' ט:). —  °ובהרחבה, הגדת דברים לזולתו:  ומסירה זו (של התורה ממשה ליהושע וכו') על פה היתה כי לא היו רשאין לכתוב תורה שבעל פה (רשב"צ דורן, מג"א א א).  ואז מוסרים לו ראשי פרקים כי המסירה היא בע"פ כמו משה קבל תורה מסיני (פסק הגאון ר"י דלטאש, בראש ספר הזהר). —  ב) °במשמ' מַלְשִׁינוּת:  לפי שראינו את כל תוקף המסירות וההלשנות שעשו והביאו אותנו במצור ובמצוק ופזרנו ממון הרבה (שו"ת מהר"י מטראני ב יד).  אין בו דין מוסר כלל וכו' אם בא להציל ממנו את שלו מה שגורם לו היזיקות במסירותיו ואינו רוצה להיות ציית עמו (שו"ת מהרש"ל יא).