°, ש"ז, — שה"פ, מן *א. מִסְמֵס: שנימוקה (הריאה) מבפנים שאילו מבחוץ קרי מסמוס וטרפה וכו' ועוד יש לחקור בטעם המסמוס והסרחון אם הוא לבדו אינו מספיק (שו"ת מהרי"ט אה"ע יד). וזאת התרנגולת שלא היתה מסוכנת ולא חולנית אדרבה שמינה ובריאה וטובה ושלמה בכל חושיה ואין בה שום רושם מסמוס הדבר ברור שלבה נפל בפתיחת בטנה (שו"ת חכם צבי עד). נולד לו בן כשהוא מהול ומיסמס בו להטיף ממנו דם ברית ומת ע"י מסמוס (קרבן אהרן, ירוש' יבמ' ח א). — ובמשמ' הַמָּסָה, מְסִיסָה: לשון נזילה ופריקה ממסמוס העבים ע"י הקשת הרוח (ר"ש פפנהיים, יריע' שלמה א ו-ז).