*, פ"י, — רִכֵּךְ מאד: מאכילין אותו (את הכה"ג בערב יוה"כ) סלתות וביצים כדי למסמסו (יהודה בן נקוסא, יומ' יח.). — ובסהמ"א: כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו שלא יצטרך לנקביו למחרת (רש"י שם).  ואם יפול בו (בכלי נתר) חומץ ממסמסו ונשחת (הוא, משלי כה כ).  שהתנועה הגדולה מאבדת רטיבות גופו וממסמסת אותו (ר"י אבן ענקין, ספר מוסר ב טז).  מי רגלים ממסמסים את הלבינים שהם של טיט (רעמב"ט ב"ב ב א).  נולד לו בן כשהוא מהול ומסמס בו להטיף ממנו דם ברית ומת ע"י מסמוס (קרבן אהרן, ירוש' יבמ' ח א).  והוא ענין ישתדלו בו בעלי החימיאה להתיך ולמסמס הגשם בכל חלקי חלקיו (ר"ש פפנהיים, יריע' שלמה א ו-ז).

— נִתפ' *נִתְמַסְמֵס — נִתְמַסְמֵס בשר הגוף מפני מחלה וכיוצא בזה, נהיה רך מאד כמו דבר נרקב, weich werden; s'amollir; become soft, flabby: בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים נתמסמס1 הבשר רואין אותו כאילו אינו (רב, חול' נג:).  מתלקט (הבשר) מהו מתרוסס מהו מתמסמס מהו (רבינא, שם עז.). — והמֹחַ: נתמעך (המוח) פסול נתמסמס פסול (ריב"ל, שם מה:). —  ובפֵרות: אבטיח שניקר שנתמסמסו בני מעיה אסור (ר"ח בר בא, ירוש' תרומ' ח ז). ובסהמ"א: פי' (בעי חשילתא) ביעי בהמה שנתמסמסו (ערוך, ערך חשל).  הריאה שנתמסמסה טרפה (רמב"ם, שחיט' ז יב).  וכן אם לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול (שם ח כו).  נתמסמסה הריאה נשתנו מראיה נהפך הושט במראיו (שם י ט).  אבל כשנתמסמס מקצתה בתוך גופה של ריאה כשרה (שו"ת מהר"י מטראני ב יא).  והתרנגולת שמנה ובריאה וטובה אין בה שום חסרון ולא רקבון בבני מעיה ולא ניכר שום רושם מלב שנימוק או נתמסמס ולא שום שינוי בעולם בכל בני מעיה (שו"ת חכם צבי עד). — °וע"י בִּשּׁוּל: בשר שנתמסמס בבישול (צמח דוד, מלות נכריות, ערך קפא). — °והגופים הטבעיים ע"י שריה במים או פעולה אחרת: מעשה החימיאה ששורין את הדבר בדבר לח כדי להגיע אל שרשו שכל מה שיש בו מקרה יתמסמס ע"י המים וישאר השרש המעמיד שלו לבדו (ר"ש פפנהיים, יריע' שלמה א ב א).  וכשאנו ממרסים במשקה נמצא הפרש בין אופני המריסה כי כשממרסים במרכזו הוא מתמסמס ומתדקדק עוד ביותר (שם שם ו).  הנזילה והפלטה    הבאה מחמת שנתמסמס הדבר ונתרכך מקשיותו (שם א ו-ז)  — ובהשאלה, °דבר שנאבד ואיננו: ומתוך רוב חובות הקדש נתמסמסו (הספרים) ואינם בנמצא כ"א אחד בעיר (בשער ספר תולדות אדם לר' יואל בע"ש).

— פֻע', * מֻסְמַס, מְמֻסְמַס, — פנים מְמֻסְמָסוֹת, מעוכות קצת: (אשה שילדה ילד והיו) פניו ממסומסות מהו (ירוש' נדה ג ב). — ומקֻצר, פניו מֻסְמָסִים: המפלת מי שפניו מוסמסים (נדה כד.).  המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה וכו' (אין חוששין) שמא מגוף אטום או ממי שפניו מוסמסין (שם). — ובהשאלה, *דְּבָרִים מְמֻסְמָסִים, לא ברורים: בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתקנן הם ערבים לשומעיהם כמסמרות נטועים ובשעה שהם יוצאים ממוסמסים הם מרים לשומעיהן כמסמרות נטועים (מד"ר במד' יד).

— נִפע', °הִמַּסְמֵס, — כמו נִתְמַסְמֵס: מחלי הריאה והלב וכו' והדבק האונות וחסרונם ויתרונם ויובש הריאה והמסמסה2 (ר"י א"ת, כוזרי ד לא).