ב. מִסְמֵס
* 1, פ"י, — מִסְמֵס נפשו של פלוני, חזקוֹ בדברים: אמרו לו (תלמידיו לר' יהושע) כך ממסמסין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת (מד"ר בראש' פב). — ובמשמ' העקרית, °מִסְמֵס לו ביצים: אבל בולד של אחרים (שהאשה מניקה) לא יניח לה הבעל למסמס לו (ביצים) וימות ברעב (הלבוש, אישות יג יא).
1 כך בארמ': ממסמסא ליה בביצים וחלב (יבמ' מב:).