פ"י, — קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', נמסר, וַיִּמָּסְרוּ, — א) נִמְסַר פלוני, נתן את עצמו: וַיִּמָּסְרוּ1 מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא (במד' לא ה). — ובתו"מ, נִמְסַר בידו של פלוני, שיוכל פלוני לעשות בו כרצונו: היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית לעז להם כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם (מנח' סד:).  ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף (ר"ש בר נחמני, ב"ב קכג:). — * נִמְסַר הַדָּבָר לפלוני, שמסרוהו לו: ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים (ר"א, ירוש' סוט' ג ג).  נמסר (המת) לרבים וכו' נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים (שם ברכ' ג א). — ובמשמ' הֻגד בחשאי: בראשונה היה נמסר (שם המפורש) לכל אדם משרבו הפרוצים לא היה נמסר אלא לכשירים (ר"ט, שם יומ' ג ז). — נִמְסַר לפלוני, נִתַּן לו רשות לעשות: ארבע מִיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק (סנה' ז א). — ב) °נִמְסַר, שמסרוהו למַלְכוּת, שהלשינו עליו: וצריך הנמסר לברר כמה הפסיד מחמת מסירתו (מרדכי, ב"ק קסא).  והכריח למוסר לשלם לנמסרים מה שהפסידם (שו"ת ריב"ש עט).  מי שיש עליו עדים שמסר ממון ולא ידעו כמה הפסידו והנמסר אומר כך וכך הפסידני והמוסר כופר במה שטענו (שו"ע חו"מ, שבועה צ ח). —  °נִמְסַר לפלוני, מָסַר עצמו לו, דבק בו בכל נפשו: וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד).  והתחייב היודע זה ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגלויו ובנסתרו בלבו ובאבריו להמסר אליו ולרצות בגזרותיו (שם ב). — ג) °נִמְסַר, נִרְשַׁם במָסֹרֶת: ונמסר גם בסדר חיי (מסור' יהוש' א א).  ונמסר גם בסדר עקב (שם ד).  ונמסר גם בסדר כי תשא (שם ח).  ומה שנמסר במקרא גדול' וכו' חסר בלישנא (מ"ש, יהוש' ח ט).  כתב בעל שברי לוחות כי על מלת תדשא נמסר כן הוא במאריך ( שם יא).

—  קל, *מָסַר, פ"י, — מָסַר דָּבָר לפלוני, נתן לו הדבר לתכלית שנועד לו הדבר, או נתן לו דבר שנשלח לו, בין דבר ממשי או מָפשט, מָסַר דברים, מודעה וכיוצא בזה, übergeben; remettre, transmettre; to hand over, transmit: זה גופו של פרוזבול מוסר2 אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה (הלל הזקן, שבי' י ד).  משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה (אבות א א).  חבר שאמר לעם הארץ וכו' שמור לי פרה זו שלא תשבר את הכלים הרי אלו טהורין שלא מסר לו אלא שמירת פרה בלבד (תוספת' טהר' ח ג).  המוסר בהמתו לבנו או לרועה (ביצ' ה ג).  הניחה (את הבהמה) בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו (ב"ק ו ב).  המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי (ב"מ ג י).המוסר מימיו לטמא (פרה ז י).  מסרוהו (את הכה"ג) זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו לעלית בית אבטינס והשביעוהו (יומ' א ה).  לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל וכו' מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל (כתוב' ד ה).  כיצד עושה לה מוליכה לב"ד שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך (סוט' א ג).  ומכוונות להן (לערי מקלט) דרכים מזו לזו וכו' ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך (מכות ב ה).  מסרום (את הכהנים שלא זכו בפייס) לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם (תמיד ה ג).  אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות (ירוש' סוכ' ג יב).  בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלה ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנות ציבור (שם שקל' ד א).  למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו (ר' אחא, שם ר"ה א ג).  כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו (רבה בר רב הונא, שבת לא:).  כיון שמת אדם מסרן (את כתנות העור) לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח (מד"ר במד' ד).  למלך שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים (שם שמות כז). — ובמשמ' נְתָנוֹ בידי פלוני לעשות בו כרצונו, או נתן לו רשות על זה: סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו נהרוג את כולם יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל (תוספת' תרומ' ז כ).  נשים שאמרו להם גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל (משנה שם ח יב).  עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה (ב"מ פד.).  אמר משה לפני הקב"ה וכו' בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות (ר' יוחנן, מד"ר דבר' יא).  יסגירני אל אל עויל מסרני ביד השטן (ר' חנינא, שם שמות כא).  זה המוסר את חבירו לחיה להרגו (שם בראש' לד).  וכשהרגו את בן כוזיבה הביאו ראשו אצל אדריאנוס וכו' אמר להם לא אנו הרגנו אותו אלא הקב"ה מסרו בידינו (פסיק' רבתי ל).  מעשה בגוי אחד שרדף אחר ישראלי להורגו ולא הגיעו עד שבא נחש וסיבבו והפילו אמר לו המתן עד שאומר לך דבר אילו לא מסרנו הקב"ה בידכם אין אתם יכולים לנו (שם). — ובסהמ"א: אסור למסור ישראל ביד כנעני בין בגופו בין בממונו ואפילו היה רשע וכו' וכל המוסר ישראל ביד כנעני בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעוה"ב (שו"ע חו"מ שפח ט). — מָסַר את עצמו למיתה, וכדומ': מלמד שמסר (משה) עצמו למיתה עליהם (שמואל, ברכ' לב.).  אמר (דוד) כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו (ב"ק סא.).  אותן הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכנת הלבנים יבואו ויטלו בגדולה הזו (מד"ר במד' טו). ואם מסרת עצמך על המצות לקיים גזירת הקב"ה ולבטל גזירת בשר ודם מה שכרך (שם יד). — מָסַר את נפשו על דבר, העמיד את עצמו בסכנה: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא מרופה בידם (רשב"ג, ספרי דבר' עו).  וכי למה עלה זה (שכיר יום) בכבש ומסר לך את נפשו לא שתתן לו שכרו בו ביום (שם רעט).  הלוים שהיו צדיקים ולא נשתתפו במעשה העגל ומסרו עצמן על קדושת השם (מד"ר במד' ד).  למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה (שם קהל', ואמרתי אני). — דָּבָר מָסוּר בידי פלוני, שיש לפלוני רשות על הדבר: זו (תקיעת שופר) מסורה לבית דין וזו (שילוח עבדים) אינה מסורה לבית דין (ר"ה ט:).  כי קודש היא (השבת) לכם היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה (ר' יונתן בן יוסף, יומ' פה:). — ובמשמ' הוא רגיל לעסוק בדבר: עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור (אביי, פסח' יב:). —  ובסהמ"א: אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו ב"ד (רמב"ם, קדוה"ח א ה). — דָּבָר מָסוּר לְדָבָר, מוכן ומזומן להדבר: קדושין שאין מסורין לביאה (יבמ' כג:), שאין המקדש יכול לבוא על האשה בשביל סבה מהסבות. — דָבָר הֹמָּסוּר לַלֵּב, שאינו גלוי ונראה לַכֹּל: לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך (ר"י, ב"מ נח:). — מָסַר לפלוני מִנְהָג וכיוצא בזה, לִמְּדוֹ או היה לו למופת להתנהג כך: הרי זה דבר גנאי לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים ע"ז (ריה"ג, ספרי דבר' פז). — ובמשמ' הגיד דבר לפלוני בסוד: שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועניו (רב, קדוש' עא.).  בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה (שם).  עוד (משפחה) אחרת היתה (שנטמעה) ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים מוסרים אותה לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע (שם). — ומָסַר לו, במשמ' הגיד לו כך וכך: נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי (ר' יצחק, חול' סג:). — ובסהמ"א: אם זכור הוא באדם כשר שאכלו (את אחד ממיני העופות) או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור (רש"י שם). — מָסַר דִּין על חברו, בקש שיעשו בחברו דין, שיענישוהו: ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו (ר' יצחק, ר"ה טז:). כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה (ר' אבין, שם). — מָסַר את פלוני למלכות, וכיוצא בו, הלשין עליו שעשה דבר אסור: אם אין אתה מלמדני (תורה) אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות (רשב"י, פסח' קיב.). — °מָסַר סֵפֶר, כתב בו את הַמָּסֹרֶת: שמואל בן יעקב כתב ונקד ומסר את המחזור הזה שלמק' מן הספרים המוגהים המבואר' אשר עשה המלמד אברן בן משה בן אשר נוחו בגן עדן (במחזור כ"י פטרבורג, משנת 1009, דה"ט IX).

  — הִתפ', °הִתְמַסֵּר, — התמסר למות על דבר, מסר עצמו למות בשביל הדבר: ושיתאהבו האחד על חברו עד שיתמסרו למות על אהוביהם (רד"ק ירמ' יב ה).