מַסָּר
*, מֶסֶר1, ש"ז, — כמו מַשּׂוֹר: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה (תוספת' שבת יד א) ומשנ' שם יז ד. איזו היא צפצפה העשוי כמסר2 (שם סוכ' ב ז). הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן (ר' יהודה, שם כלים ב"ב א ח). את סבור שהוא (השמש) שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ (ר"י בר אלעאי, מד"ר בראש' ו).
1 כך נקוד בקצת משנ' מנֻקד', וכך קריאת הספרדים.
2 כך בכ"י א"פ. ובנדפס וכמו"כ בכ"י וינה: כמין מסר.