מִסְרָךְ

*, 1, ש"ז, — רצועה רחבה חגוּרה לו לחמור סביב חזהו ומחֻברה בקצוותיה בהחבק וכדומה, לבלתי יזח המשא הטעון עליו לעומת אחוריו, Brustriemen; poitrail; breastplate: (חמור יוצא בשבת) אף באוכף בזמן שקשורה לו מע"ש ובלבד שלא יקשור בו את מסרכו2 (רשב"ג, שבת נג.).



1 עי' הערה לקמן.

2 כך גרסת הערוך (ערך סרך), וכך בכ"י א"פ. ובכ"י מ': שלא יקשור בו במסרכו. ובנוסח' הדפוס: שלא יקשור לו מסריכן. וגרסת הר"ח: מסורכו. ובתוספתה כ"י א"פ הוצא' צוק"מ (שם ה ב): שלא יקשור את המסרכו. ובכ"י וינה: המסוכו. ובנדפס: המסרו, ונתקן אח"כ: המוסרה. — ופרש ר"ח חגורה, סתם. והובא פרוש זה בהערוך, אך הובא שם עוד פרוש אחר, שהוא פיטרל בלעז, והוא חגורת הלב, וכך פרש רש"י ואמר: והמסרך שלא תרד (האוכף עם המשא) על זנבה כשהיא עולה על ההרים. ע"כ. וזה יותר נכון, כי לחגורה סתם יש שם אחר והוא חבק. ולא נתברר מקור מלה זו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים