1 עי' הערה לקמן.

2 כך בנוסחה המסורה, אך מדברי ר"א בחור בנמוקיו על רד"ק שרש אסר נראה כי היתה לו גרסה מַסֹּרֶת, סמך דגושה, וז"ל:  א"א הדגש שבסמך מורה על האלף החסרה כמו מַכּוֹלֶת לביתו במקום מאכולת.  וכבר התלבטו בכתוב זה בפרט החדשים. השבעים תרגמו ἀϱιϑμῷ, כאילו היה כתוב בְּמִסְפָּר.  עקילס δεσμοις, ר"ל אגד, קשור.  יונתן תרגם:  במסורת קימא, כנראה מפעל מסר.   ר"י חיוג, כמו עקילס, אמר וז"ל:  ואמא במסורת הברית פאחשבה מנ ואסרה אסר ולכנ אלאלף לאנת בינ אלמימ ואלשינ ושקטת מנ אלח'ט ואצלהא במאסורת מת'ל מחגורת, ע"כ, ובעבר':  אבל במסורת הברית אחשבהו מן ואסרה אסר והאלף נחה בין המם והסמך ונפלה מן הכתב ועקרו מאסורת כמו מחגורת.  ריב"ג לא הזכיר מלה זו. רש"י כמו ת"י: בברית שמסרתי לכם.  רד"ק הביא דברי ר"י חיוג והסכים לדעתו.  אך רבים מהחדשים הרגישו בקושי מליצה זו בכלל, ועוד שאינה במקומה כאן, ולכן החליטו קצתם כי הנוסחה משֻבשת והגיהו הגהות מתחלפות: מַסְרֵת בֹּרִית, בענין כלי שירחצום בו בבורית, ואחרים:  ובמספר אל ארץ הברית, ואחרים: והבאתי אתכם במסרותי, וכיוצא באלה ההגהות.  אך מה שהמפרשים לא שמו לו לב כראוי הוא, שחציו הראשון של הכתוב מדבר כאן במשל צאן העובר על ידי מונה תחת השבט, ולכן רגלים לדבר כי חציו השני מוסיף לדבר במשל זה וגומר המשל בפסוק שלאחריו, וכונת הדברים היא, שהעבר יעביר אותם כמו הצאן תחת השבט והכנס יכניסם במקום שהרועה בודק שם את צאנו בין שה בריא לשה חולה ובורר את החולים מהם ומפרישם לבד, וכך גם יבֹר מהם המורדים והפושעים, כדי שלא יבאו לאדמת ישראל.  ולכן נראה כי מָסֹרֶת הוא שֵם להגדֵרה או הדֹבֶר, שבתוכו מכניס בעל הצאן את הצאן שעברו תחת השבט, ושם הוא בודק אותם.  ואולי הוא הוא השם זרב زرب, זריבה زريبة, בערב', שהוא גדרה להצאן עשויה בעץ.  ואולי יותר ציארה صيارة.  והנה לפי זה צריך לאמר כי המלה ברית שבכאן איננה כלל השם בְּרִית המצוי, אלא שם נגזר אולי משרש ברר, וכמו שכבר אמרו קצת החדשים שהוא כפל מן הפעל וברותי שבפסוק השני.