* 1, מסוֹרת, ש"נ, מ"ר מָסוֹרוֹת, — א) מה שנמסר מחכמים הראשונים בהלכה ובמנהגים וכיוצא בזה, Tradition: אמרו להן (לבית גרמו) מפני מה אין אתן רוצין ללמד (מעשה לחם הפנים) אמרו להן מסורת2 היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני ע"ז שלהן (ר' יהודה, בשם זקני בית גרמו, ירוש' שקל' ה ב).  מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וכו' ומה ראית מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני הראהו לי אמר לי רבי  מסורת3 בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה (ר"ע, בשם שמעון בן לוגה, בשם ילד מבני בית אבטינס, שם).  אמר לו (יהונתן בן גרשום בן מנשה לדוד) מסורת בידי מאבי אבא מכור עצמך לע"ז ואל תצטרך לבריות (ר' יוסי, שם סנה' יא ז).   כל (עיר) שתביא לך במסורת שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצוה הזאת נוהגת בה (ר' ישמעאל בר"י, תוספת' ערכ' ה יו).  העוף נאכל במסורת נאמן צייד לומר עוף זה טהור (שם בכור' א יב).  לא במסורת אני אומר לכם לא כתובים הם לכם וכו' לא עדים אני מעמיד אלא אתם ראיתם (מכי' יתרו, החדש ב).  שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז (שקל' ו א). מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה (ר' יונתן, ירוש' פסח' ה ג).  בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו (שם כתוב' א ה).  דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו (ר' יצחק, סוט' לד:).  דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה (ר' לוי, יומ' כא.).  דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו (הוא, סוט' י:).  מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי (מד"ר בראש' פ).  היה הדבר (של המתקת המים במרה) מסורת ביד משה ולא עשה (ר"ש בר נחמן, שם שמות מג).  המסורת הזו תהיה בידך כל העושה מצוה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה כ"א אותה מצוה והשלימה (שם קהל', אמרתי אני).  מסורת אגדה היא שאין מקום דביר עולה מן המנין (ר' תנחומא, ירוש' ב"ב ו ג). — ומ"ר: בשעה שאמר יהושע ברוך אשר בחר בצדיקים נטלו מסורות חכמה ממשה ונתנו ליהושע (ר' יונתן, תנחומ' ואתחנן ו).   — ובסהמ"א: וכבר אין בינינו וביניכם חילוף בעיבור שנים באדר ואדר מפני שהכל תפסו את המסורת בידם (קטעי וכוח בן מאיר, JQR  NS, April 1915, 546).  בגדו מסורת אבותם בידם מסיני מסורים, יען להג הרבה ועמל ויגיעת בשרים (אלחנן בר שמריה, שיר כ"י גני', שם July 1913, 56).  אם במסורת שיש בידינו בסוד העיבור ואם בזולתה (תשו' הגא', הרכבי, סי' שנה).  זיבורא סילוא זו מסורת היא (רב נחשון גאון, בסוף תשו' גאונ' ריטע, ערך זיבורא).  ללמדך המסורת שהיה בידם בדברי אביי ורבא כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה מסיני (ר"ח סוכ' מה:).  לפי שהפתוחין והסתומין מסורת לאבותינו הראשונים מפי משה רבינו מפי הגבורה (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לב).  וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורת מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור (ערוך, ערך אקונס).  וכל אלה המצות צריכות לקבלה ומסרת (ראב"ע, הקד' א לפי' עה"ת).  כל הגאונים אמרו שמסורת היא בידיהם איש מפי איש שלא מנו באותן השבעים שנה שבין חרבן בית ראשון ובנין בית שני אלא שמטות בלבד בלא יובל (רמב"ם, שמיט' ויובל י ה).  ולמה קיבלן ר"ג שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה (הריטב"א, ר"ה לב.). — ב) בפרט, כל מה שנמסר מהראשונים בדבר נוסחת המקרא, מלא וחסר, כתיב וקרי, ומספר הסדרות והפסוקים והמלים וכו', Massora: שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה מסורת4 סייג לתורה מעשרות סייג לעושר (ר"ע, אבות ג יג).  ושום שכל אלו הטעמים ויבינו במקרא זה המסורת5 (רב חננאל, ירוש' מגי' ד א).  יש אם למקרא יש אם למסורת (פסח' פו:).  ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים וכו' (חכמי קיסרי אומרים) מיכן למסורת (מד"ר בראש' לו) . — ובסהמ"א: המסורת שבידנו צריכין אנו להתחזק בה בכל יכלתנו שלא לעבור ח"ו על מה שכתוב לא תוסיפו על הדבר וכו' ולא תגרעו ממנו (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לא).  עבד עדר מלך נגב וכו' עדן מלח הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים (שמנֻקדים בסגול) (ר"י חיוג, ספר דקדוק, הוצ' דוקס 184).  וכבר גרם זה לרבם להקל גם כן במסרת6 המקרא (ר"י א"ת, הקד' הרקמה לריב"ג).  ואפשר שיניעו (הא הידיעה וכדומ' לפני אות גרונית) קצתו בפתח וזה מעט כמו הַעורים עינים הייתי לַעור ובמסורת7 הָעברים קמץ הַעורים פתח (שם טו).  אנשים בקשו לברר קריאתם ולשמור התנועות ושמו רוב השתדלותם בידיעת מקומות הנקוד והם בעלי הנקוד והמסרת (הוא, חו"ה, עבוד' ה' ד).  ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון צווי דטעמיהון מלעיל (רש"י דבר' לג כו).  ולא אזכיר טעמי חכמי המסרת, למה זאת מלאה וזאת נחסרת (ראב"ע, הקד' א לפי עה"ת).  כן מנהג חכמי טבריא והם העיקר כי מהם היו אנשי המסורת ואנחנו מהם קבלנו כל הנקוד (הוא, צחות, שער הנקוד).  ואות שין (תתחלף) בסמך וכו' ובעל המסורת הזכירם (שם, שער הרביע').  פעם יאחזו הסופרים דרך קצרה לכתוב חסר ופעם להוסיף באר לכתוב מלא רק טעמי חכמי המסורת נכונים הם (שם).  והנה חכם המסורת אשר לא למד חכמה אחרת דומה לגמל נושא משי והוא לא יועיל למשי גם המשי לא יועילנו (הוא, יסוד מורא א).  ובזה תבין כי אחרי נכתב המסרת הוסיפו בו אנשים דברים (הכרע' ר"ת נגד דונש, ערך בשרים).  וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם (רמב"ם, ס"ת ח ד).  כגון אלו שכותבין בגליון הספרים היא מסורת הגדולה שכל הבקי בהן עומד על פתרון רוב המקרא ואינו טועה בהן (מחזור ויטרי, פי' אבות ג יג).  המסורת הזו שמסר דוסא בן אלעזר בנו של ר' אפס שקבל מר' יהודה הבבלי שקבל מר' שמעון אביו שקבל מר' אדא ור' אדא היה באותה שעה גדול במקרא שקבל מר' המנונא שהוציאה מנהרדעא ור' המנונא ור' אדא קבלו שניהם מבקי שגלה מא"י לבבל (סדר עולם לירחמאל,  Med. Jew. Chronicles 174).   כי כבר חלקו בעלי המסורת כל ספר וספר כמו"כ לחלקים (ר"א בחור, הקד' ספרו על הדקדוק).  כי אין דרך המסורת למסור סימן במה שלא נצא בכתוב וכו' והאנשים האלה היו שני ראשי ישיבות במסורת שם האחד יעקב בן נפתלי ושם השני אהרן בן אשר (מנח' שי, בראש' א ב-ג).