פ"ע, יִמְעֹל, יִמְעַל, מָעוֹל, לִמְעוֹל, לִמְעָל-, מקור בכנ' מַעֲלָם, מָעַל מַעַל בפלוני, לא עמד בנאמנותו לפלוני, חטא לו, veruntreuen; trahir; commit a disloyalty:  נפש כי תִמְעֹל מַעַל וחטאה בשגגה מקדשי יי' (ויקר' ה יה).  נפש כי תחטא וּמָעֲלָה מַעַל ביי' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו (שם כא).  והתודו את עונם ואת עון אבתם בְּמַעֲלָם אשר מָעֲלוּ בי (שם כו מ).  איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם לִמְעֹל מַעַל ביי' ואשמה הנפש ההוא (במד' ה ו).  איש איש כי תשטה אשתו וּמָעֲלָה בו מָעַל ושכב איש אתה שכבת זרע (שם יב-יג).  והיתה אם נטמאה וַתִּמְעֹל מַעַל באישה ובאו בה המים המאררים (שם כז).  וַיִּמְעֲלוּ בני ישראל מַעַל בחרם (יהוש' ז א).  מה הַמַּעַל אשר מְעַלְתֶּם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יי' (שם כב יו).  ארץ כי תחטא לי לִמְעָל-מַעַל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם (יחזק' יד יג).  ונתתי את הארץ שממה יען מָעֲלוּ מַעַל נאם אדני יי' (שם טו ח).  ונשפטתי אתו שם מַעֲלוֹ אשר מָעַל בי (שם יז כ).  עוד זאת גדפו אותי אבותיכם בְּמַעֲלָם בי מָעַל (שם כ כז).  בעבור אחז מלך ישראל כי הפריע ביהודה וּמָעוֹל מַעַל ביי' (דהי"ב כח יט). —  והפעל מָעַל בלבד בלי השם מַעַל  אחריו:  על אשר מְעַלְתֶּם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש (דבר' לב נא).  אנחנו מָעַלְנוּ באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ (עזר' י ב).  ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מְעַלְתֶּם ותשיבו נשים נכריות (שם י).  זכר נא את הדבר אשר צוית את משה עבדך לאמר אתם תִּמְעָלוּ אני אפיץ אתכם בעמים (נחמ' א ח).  הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת לִמְּעֹל באלהינו להשיב נשים נכריות (שם יג כז).  וַיִּמְעֲלוּ באלהי אבתיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ (דהי"א ה כה).  גבה לבו עד להשחית וַיִּמְעַל ביי' אלהיו ויבא אל היכל יי' להקטיר על מזבח הקטרת (דהי"ב כו יו).  צא מן המקדש כי מָעַלְתָּ ולא לך לכבוד (שם יח).  ובעת הצר לו ויוסף לִמְעוֹל ביי' הוא המלך אחז (שם כח כב).  כי מָעֲלוּ אבותינו ועשו הרע בעיני יי' אלהינו ויעזבהו (שם כט ו).  קסם על שפתי מלך במשפט לא יִמְעַל פיו (משלי יו י). —  ובתו"מ, בפרט בענין שמוש בדבר של הקדש או הנאה ממנו:  אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ואם ספק מעלתי המעות נדבה והאשם תלוי (ר"ט, כרית' ה ב).  גחלת של הקדש מועלין בה (ביצ' ה ה).  ונמכרין (שירי הדם) לגננין לזבל ומועלין בהן (יומ' ה ו).  והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל (ב"מ ד ז).  אמרו על הלל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו (נדר' ט:). —  וצווי:  אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים (ר' יוחנן, ירוש' שקל' ז ג). —  °מָעַל בשליחותו, לא עשה שליחותו על פי דעת שולחו:  שאלו לחכם אחד מפני מה לא תאהב את היין ואמר להם מפני שמעל בשליחותו שלחתיו אל הבטן והוא עלה אל הראש  (משלי חכמים וחידותם).