ב. מַעֲלֶה
1, ת"ז, — פָּרָשׁ מַעֲלֶה, מָהִיר, מדהיר את סוסו בעז ומהירות: קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה פרש מַעֲלֶה2 ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר נחום ג ב-ג.
1 עי' הערה שלאחרי זו.
2 כך בנסחה המסורה. וכך היתה כבר הנסחה בזמן התרגום היוני, כי תרגם מלה זו במשמ' עליה. וכך פרשו כל הקדמונ' וגם רֹב החדשים. אך כבר הרגישו קצתם כי זה דחוק, ודחק זה נראה מפרושו של רד"ק שאמר וז"ל: פי' מעלה להב חרב. ולכן נראה כי אין זה הִפעי' מן עלה, אלא פַעלֶה מן ב. מעל, בערב' מעל معل, גם במשמ' מהירות, ות"ז מַעִל مَعِل, ע'לאמ מַעִל אי ח'פיפ לשאן אלערב, אלמַעִל אלמשתעג'ל מחיט אלמחיט. ומַעלֶה כמו עֻלפֶה, כמו בערב' פעלַי. ומסתבר כי שתי אלה המלים פרש מעלה נשתמטו ממקומן בין קול רעש אופן ובין סוס דהר.