ש"ז, סמי' מַעֲנֵה, — א) מה שאדם עֹנֶה על שְׁאֵלָה, תְּשׁוּבָה, Antwort; réponse; reply: ובשו החזים וחפרו הקסמים ועטו על שפם כלם כי אין מַעֲנֵה אלהים (מיכ' ג ז). מַעֲנֶה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף (משלי יה א). שמחה לאיש בְּמַעֲנֵה פיו (שם כג). לאדם מערכי לב ומיי' מַעֲנֵה לשון (שם יו א). בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מַעֲנֶה (שם כט יט). ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מַעֲנֶה וירשיעו את איוב וכו' וירא אליהוא כי אין מַעֲנֶה בפי שלשת האנשים ויחר אפו (איוב לב ג-ה). — ובמדרש: אמר להם הקב"ה (למלה"ש) בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב וכו' לא מצאו לו מענה (מדר' תהל' ח ב). — ובסהמ"א: ואל תכאב לכל  דבר ומענה, ואל תגיד חלומך לשונא (רה"ג, ירא האל). כי ישאלך בנך מה העדות אשר נחקקו, דור לדור ישמיעו ויעתיקו, יהי מענך עבדים היינו לפרעה במצרימה (יפת הלוי, תשו' ליעקב העקש, לקו"ק, נספח' 21). לפי שהיו ישראל נהנים בדבר זה והיה להדרת לב ומענה לשון ולשבח ותהלה בעיני האומות (מכתב יוסף המלך לחסדאי הנשיא). — ואמר המשורר: תן לכל שואל כלבו, ואם אין ענהו מענה רך (ר"ש הנגיד, יהוסף). ואני על קצר דעתי ממהללך, מעני לא אשים בלתי תחנון למוּלך (ר"י הלוי, רם אשר). איה מעניו איה רעיוניו איה שכלו ומליצתו (רמב"ע, על מעצבי). ויחשבו ההמון שהפעולות ההן (של הנביאים) והנסיעות והשאלות והמענים הכל היה בענין השגת החושים לא במראה הנבואה (ר"ש א"ת, מו"נ ב מו). אין לי השקט במכוני כי אנוד כאשר ינוד קנה, לולא משה מניס עצבי בשפת נפת ובצוף מענה, ישלה מכתב ידו חרדת לבי ושלום נפשי יענה (ר"י בן סהל, איכה יועם). אשר לו רעיון בהיר ומזהיר דבר צדק בעין לב יראהו, ובמצוא החכמים ניב מבטל לניב אחר יבינון מענהו (ר"י חריזי, תחכמ' יז). דרשו ספר אשכל כפר אמרי שפר שכל טעמו, מעניו צדקו מהון עתקו מימיו מתקו ערב לחמו (ר"י בר"ש בן אבי סהולה, הקד' פי שה"ש, מט"מ ל). מי זה נתיבות מעני יישיר אוי לי וממדע ובין עני אהיה (ר"ע פרנסיס, קינה על אחיו, מת"ש 76). התנצלות על תלונת מה כמו שגיון לדוד ורוב מעני איוב (שם 35). — ב) °כמו בערב', מַעֲנֵה דבר פלוני, כונתו, משמעתו: כי כל הענינים המסופרים הן על שני דרכים מהן שהן מתחלקים במעניהם מפני שהן מתחלקין בעיניהם כגון האומר על האנוש שהוא בשר ודם ועצמות וגידין וכו' ויש מהן מתחלקין במעניהם ואם לא נתחלקו בעיניהם כגון האומר על הנפש שהוא דבר חרוצי רוחני וכו' אבל הענינים המשובח בהם השם לא נתפרדו במעניהם אלא מפני חילוק הענינים הנרחקים ממנו כי בעת שאמרנו עליו חי הרחקנו ממנו מיתה (ר"י ברצלוני, פי' יציר' 80). והדבור בשת כבר נאמר כי הוא כמענה ערוה (ישוע בן יהודה הקראי, ספר הישר 45). מאמרו שאמר ויאכל כל פרי וכו' מיני תבואות האדמה כי מענהו ואספת את תבואתה (ר"י הדסי, אשכל הכפר ב מ). אמרו כי שם קציר על מענה אחר ויהיה ענין כריתה (ר"א הקראי, ג"ע, הבדל שנה משנה י). לשון פתיחה מצאנוה בלשון העברי לשני מענים המענה האחד לשון גלוי (שם, טומאה וטהרה ד). — ומ"ר °מַעֲנִיּוֹת: ומה שאמרתי שאשא דעי וכו' למרחוק לא אמרתי על כי שקר מלי במעניות הקודמים שדברו מטענות שכליות (ר"מ אלשיך, איוב לו ד).