1, לְמַעַן, עם כנו' לְמַעֲנִי, לְמַעַנְךָ, לְמַעַנְכֶם —  א) מלת הטעם, להורות למה יֵעשה דבר מן הדברים, um-willen, wegen; afin, pour; for the sake of, עם פעל עתיד:  אמרי נא אחתי את לְמַעַן ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (בראש' יב יג).  הגשה לי ואכלה מציד בני לְמַעַן תברכך נפשי (שם כז כה).  ויהי (הנחש) למטה בכפו לְמַעַן יאמינו כי נראה אליך יי' (שמות ד ד-ה).  ויאמר כדברך (אעשה) לְמַעַן תדע כי אין כיי' אלהינו (שם ח ו).  והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב לְמַעַן תדע כי אני יי' בקרב הארץ (שם יח).  אפרש את כפי אל יי' הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד לְמַעַן תדע כי ליי' הארץ (שם ט כט).  ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה לְמַעַן תדעון אשר יפלה יי' בין מצרים ובין ישראל (שם יא ז).  והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך לְמַעַן תהיה תורת יי' בפיך (שם יג ט).  הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו לְמַעַן אנסנו הילך בתורתי אם לא (שם יו ד).  מלא העמר ממנו (מן המָּן) לדרתיכם לְמַעַן יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר (שם לב).  כבד את אביך ואת אמך לְמַעַן יאריכון ימיך על האדמה (שם כ יב).  ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת לְמַעַן ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר (שם כג יב).  הודעני נא את דרכך ואדעך לְמַעַן אמצא חן בעיניך (שם לג יג).  כל האזרח בישראל ישבו בסכת לְמַעַן ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקר' כג מב-מג).  והיה לכם לציצת וראיתם אתו וכו' לְמַעַן תזכרו ועשיתם את כל מצוותי במד' יה לט-מ.  וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה לְמַעַן יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו (שם לו ח).  ועתה ישראל שמע אל החקים וכו' לְמַעַן תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (דבר' ד א).  ושמרת את חקיו ואת מצותיו וכו' אשר ייטב לך ולבניך אחריך וּלְמַעַן תאריך ימים על האדמה (שם מ).  כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך יי' אלהיך לְמַעַן יאריכן ימיך וּלְמַעַן ייטב לך (שם ה יו).  מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים לְמַעַן ייטב להם ולבניהם לעלם (שם כו).  בכל הדרך אשר צוה יי' אלהיכם אתכם תלכו לְמַעַן תחיון וטוב לכם (שם ל).  וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יי' אלהיכם ללמד אתכם לעשות וכו' למען תירא את יי' אלהיך וכו' וּלְמַעַן יארכן ימיך (שם ו א-ב).  ועשית הישר והטוב בעיני יי' לְמַעַן ייטב לך (שם יח).  כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות לְמַעַן תחיון ורביתם (שם ח א).  ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום לְמַעַן תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ וכו' וּלְמַעַן תאריכו ימים על האדמה (שם יא ח-ט).  וכתבתם (את דברי התורה) על מזוזות ביתך ובשעריך לְמַעַן ירבו ימיכם וימי בניכם (שם כ-כא).  לא תאכלנו (את הדם) לְמַעַן ייטב לך ולבניך אחריך (שם יב כה).  ולא ידבק בידך מאומה מן החרם לְמַעַן ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רחמים (שם יג יח).  ואכלת לפני יי' אלהיך וכו' מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך לְמַעַן תלמד ליראה את יי' אלהיך (שם יד כג).  ובא הלוי וכו' והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך יי' (שם כט).  שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים לְמַעַן תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (שם יו ג).  צדק צדק תרדף לְמַעַן תחיה וירשת את הארץ (שם כ).  והיתה (משנה התורה) עמו וקרא בו כל חייו לְמַעַן ילמד ליראה את יי' וכו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל לְמַעַן יאריך ימים על ממלכתו (שם יז יט-כ).  אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך לְמַעַן יאריכו ימיך (שם כה יה).  לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם לְמַעַן תדעו כי אני יי' אלהיכם (שם כט ה).  ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם לְמַעַן תשכילו את כל אשר תעשון (שם ח).  ובחרת בחיים לְמַעַן תחיה אתה וזרעך (שם ל יט).  הקהל את העם האנשים והנשים וכו' לְמַעַן ישמעו וּלְמַעַן ילמדו ויראו את יי' (שם לא יב).  כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם לְמַעַן תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל (שם יט).  אל תסור ממנו ימין ושמאל לְמַעַן תשכיל בכל אשר תלך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה לְמַעַן תשמר לעשות ככל הכתוב בו (יהוש' א ז-ח).  והרימו לכם (מתוך הירדן) איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל לְמַעַן תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם (שם ד ה-ו).  כספם וזהבם עשו להם עצבים לְמַעַן יכרת (הוש' ח ד).  דרשו טוב ואל רע לְמַעַן תחיו (עמוס ה יד).  ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וכו' ובניתיה כימי עולם לְמַעַן ירשו את שארית אדום (שם ט יא-יב).  האמרים ימהר יחישה מעשהו לְמַעַן נראה (ישע' ה יט).  קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר לְמַעַן תזכרי (שם כג יו).  והיה להם דבר יי' צו לצו וכו' זעיר שם לְמַעַן ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו (שם כח יג).  כבסי מרעה לבך ירושלם לְמַעַן תושעי (ירמ' ד יד).  והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם לְמַעַן ייטב לכם (שם ז כג).  הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת והצרתי להם לְמַעַן ימצאו (שם י יח).  לקוח את הספרים האלה וכו' ונתתם בכלי חרש לְמַעַן יעמדו ימים רבים (שם לב יד).  כי באהלים תשבו כל ימיכם לְמַעַן תחיו ימים רבים על פני האדמה (שם לה ז).  אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם לְמַעַן ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם (שם לו ג).  וזאת לכם האות נאם יי' כי פקד אני עליכם במקום הזה לְמַעַן תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה (שם מד כט).  בחמם אשית את משתיהם והשכרתים לְמַעַן יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו (שם נא לט).  בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה לְמַעַן יחרבו ויאשמו מזבחותיכם (יחזק' ו ו).  והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר לְמַעַן בחקתי ילכו (שם יא יט-כ).  והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר לְמַעַן יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם (שם יב יו).  לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו לְמַעַן תשם ארצה ממלאה (שם יט).  ונשאו עונם וכו' לְמַעַן לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי (שם יד י-יא).  ושבתי את שבותהן את שבית סדם ובנותיה וכו' ושבית שביתיך בתוכחנה לְמַעַן תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן (שם יו נג-נד).  והקימתי אני את בריתי אתך וידעת כי אני יי' לְמַעַן תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך (שם סב-סג).  ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות לְמַעַן לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל (שם יט ט).  והעמידה על גחליה רקה לְמַעַן תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה (שם כד יא).  ונתתיה למורשה לְמַעַן לא תזכר בני עמון בגוים (שם כה י).  והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור לְמַעַן לא תשבי (שם כו כ).  אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו לְמַעַן יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד יי' עשתה זאת (ישע' מא יט-כ).  הזכירני נשפטה יחד ספר אתה לְמַעַן תצדק (שם מג כו).  אאזרך ולא ידעתני לְמַעַן ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי (שם מה ה-ו).  שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה לְמַעַן תינקו ושבעתם משד תנחמיה (שם סו י-יא).  וחתו גבוריך תימן לְמַעַן יכרת איש מהר עשו מקטל (עובד' א ט).  כתב חזון ובאר על הלחות לְמַעַן ירוץ קורא בו (חבק' ב ב).  והושע יי' את אהלי יהודה בראשונה לְמַעַן לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם על יהודה (זכר' יב ז).  חננני יי' ראה עניי משנאי מרוממי משערי מות לְמַעַן אספרה כל תהלתיך (תהל' ט יד-יה).  הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה לְמַעַן יזמרך כבוד ולא ידם (שם ל יב-יג).  שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה לְמַעַן תספרו לדור אחרון (שם מח יד).  לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי לְמַעַן תצדק בדברך תזכה בשפטך (שם נא ו).  לְמַעַן יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו (שם ס ז).  אמר אדני מבשן אשיב ממצלות ים לְמַעַן תמחץ רגלך בדם (שם סח כג-כד).  אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם לְמַעַן ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם (שם עח ה-ו).  בלבי צפנתי אמרתך לְמַעַן לא אחטא לך (שם קיט יא).  טוב לי כי עניתי לְמַעַן אלמד חקיך (שם עא).  יהי לבי תמים בחקיך לְמַעַן לא אבוש (שם פ).  מכל ארח רע כלאתי רגלי לְמַעַן אשמר דברך (שם קא).  כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים לְמַעַן לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם (שם קכה ג).  כי עמך הסליחה לְמַעַן תורא (שם קל ד).  להצילך מאשה זרה וכו' לְמַעַן תלך בדרך טובים (משלי ב יו-כ).  שמע עצה וקבל מוסר לְמַעַן תחכם באחריתך (שם יט כ).  האף תפר משפטי תרשיעני לְמַעַן תצדק (איוב מ ח).  ושמרת את משמרת יי' אלהיך ללכת בדרכיו וכו' ככתוב בתורת משה לְמַעַן תשכיל וכו' לְמַעַן יקים יי' את דברו אשר דבר (מ"א ב ג-ד).  ונתת לאיש ככל דרכיו וכו' לְמַעַן יראוך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה (שם ח לט-מ).  ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי לְמַעַן ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך (שם מג).  ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם לְמַעַן תחזקו ואכלתם את טוב הארץ (עזר' ט יב).  שמעו ודרשו כל מצוות יי' אלהיכם לְמַעַן תירשו את הארץ הטובה (דהי"א כח ח).  וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו וכו' לְמַעַן ייראוך ללכת בדרכיך (דהי"ב ו ל-לא).  ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים לְמַעַן יחזקו בתורת יי' (שם לא ד).  ויקראו בקול גדול יהודית על עם ירושלם אשר על החומה ליראם ולבהלם לְמַעַן ילכדו את העיר (שם לב יח). —  ועם אֲשֶׁר אחריו לפני פעל עתיד, לְמַעַן אֲשֶׁר יִפְעַל:  ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו לְמַעַן אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראש' יח יח-יט).  ונכרת האיש ההוא מקרב עמו לְמַעַן אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליי' (ויקר' יז ד-ה).  זכרון לבני ישראל לְמַעַן אשר לא יקרב איש זר (במד' יז ה).  כי החרם תחרימם החתי והאמרי וכו' לְמַעַן אשר לא ילמד אתכם לעשות ככל תועבתם (דבר' כ יז-יח).  וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך לְמַעַן אשר תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך (שם כז ג).  כראתכם את ארון ברית יי' וכו' והלכתם אחריו וכו' לְמַעַן אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה (יהוש' ג ג-ד).  תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה לְמַעַן אשר אראה ואכלתי מידה (ש"ב יג ה).  בקול יי' אלהינו אשר אנו שלחים אתך אליו נשמע לְמַעַן אשר ייטב לנו (ירמ' מב ו).  ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם וכו' לְמַעַן אשר ידעו אשר אני יי' (יחזק' כ כו).  והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה לְמַעַן אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים (שם לו ל).  ולא יקח הנשיא מנחלת העם להונותם מאחזתם וכו' לְמַעַן אשר לא יפצו עמי איש מאחזתו (שם מו יח). —  ועם מקור:  ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט לְמַעַן הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו (בראש' יח יט).  ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם וכו' לְמַעַן הציל אתו מידם להשיבו אל אביו (שם לז כב).  ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה לְמַעַן עשה כיום הזה להחית עם רב (שם נ כ).  וישימו עליו שרי מסים לְמַעַן ענתו בסבלתם (שמות א יא).  ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי וּלְמַעַן ספר שמי בכל הארץ (שם ט יו).  כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לְמַעַן שתי אתתי אלה בקרבו (שם י א).  לא ישמע אליכם פרעה לְמַעַן רבות מופתי בארץ מצרים (שם יא ט).  כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו לְמַעַן תתו בידך (דבר' ב ל).  ואותנו הוציא משם לְמַעַן הביא אתנו לתת לנו את הארץ (שם ו כג).  וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יי' זה ארבעים שנה במדבר לְמַעַן ענתך לנסתך וכו' ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך לְמַעַן הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (שם ח ב-ג).  וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל לְמַעַן הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה (שם יח).  כי ברשעת הגוים האלה יי' אלהיך מורישם מפניך וּלְמַעַן הקים את הדבר אשר נשבע יי' לאבתיך (שם ט ה).  ולא ישיב את העם מצרימה לְמַעַן הרבות סוס (שם יז יו).  לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו אשר יי' אלהיך כרת עמך היום לְמַעַן הקים אתך היום לו לעם (שם כט יא-יב).  בשררות לבי אלך לְמַעַן ספות הרוה את הצמאה (שם יח).  אשר הוביש יי' אלהיכם את מי הירדן וכו' לְמַעַן דעת כל עמי הארץ את יד יי' כי חזקה היא לְמַעַן יראתם את יי' אלהיכם כל הימים (יהוש' ד כג-כד).  כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל לְמַעַן החרימם לבלתי היות להם תחנה כי לְמַעַן השמידם (שם יא כ).  הגוים אשר עזב יהושע וימת לְמַעַן נסות בם את ישראל השמרים הם את דרך יי' (שפט' ב כא-כב).  ואלה הגוים אשר הניח יי' וכו' רק לְמַעַן דעת דרות בני ישראל ללמדם מלחמה (שם ג א-ב).  אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר לְמַעַן זבח ליי' (ש"א יה יה).  אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי לְמַעַן ראות המלחמה ירדת (שם יז כח).  על בקעם הרות הגלעד לְמַעַן הרחיב את גבולם (עמו' א יג).  עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל לְמַעַן דעת צדקות יי' (מיכ' ו ה).  ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו לְמַעַן עשות את כל התועבת האלה (ירמ' ז י).  לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים לְמַעַן הכעסני (שם יח).  והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים לְמַעַן הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם (שם יא ד-ה).  כי שקר הם נבאים לכם לְמַעַן הרחיק אתכם מכל אדמתכם שם כז י.  והם נבאים בשמי לשקר לְמַעַן הדיחי אתכם ואבדתם (שם יה).  לעשות התועבה הזאת לְמַעַן החטי את יהודה (שם לב לה).  כי ברוך בן נריה מסית אתך בנו לְמַעַן תת אתנו ביד הכשדים (שם מג ג).  לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם לְמַעַן הכרית אתכם וּלְמַעַן היותכם קללה ולחרפה בכל גויי הארץ (שם מד ח).  גאלם חזק יי' צבאות שמו ריב יריב את ריבם לְמַעַן הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל (שם נ לד).  ולבנו אתן שבט אחד לְמַעַן היות ניר לדויד עבדי (מ"א יא לו).  ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יי' לְמַעַן הקים את דברו אשר דבר יי' ביד אחיה השלני (שם יב יה).  ויהוא עשה בעקבה לְמַעַן האביד את עבדי הבעל (מ"ב י יט).  אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים לְמַעַן הכעיסני (שם כב יז).  וגם את האבות ואת הידענים וכו' בער יאשיהו לְמַעַן הקים את דברי התורה (שם כג כד).  הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר לְמַעַן הביט על מעוריהם (חבק' ב יה).  חרב חרב הוחדה וגם מרוטה לְמַעַן טבֹח טבח הוחדה לְמַעַן היה לה ברק מרטה (יחזק' כא יד-יה).  לְמַעַן  למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב (שם כ).  הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך לְמַעַן שפך דם (שם כב ו).  שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך דם לאבד נפשות לְמַעַן בצֹע בצע (שם כז).  והבאותיך על ארצי לְמַעַן דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם (שם לח יו).  וקברום בית ישראל לְמַעַן טהר את הארץ (שם לט יב).  בן אדם ראה בעיניך וכו' כי לְמַעַן הראותכה הבאתה הנה (שם מ ד).  והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער לְמַעַן כחש (זכר' יג ד).  ארח חיים למעלה למשכיל לְמַעַן סור משאול מטה (משלי יה כד). —  ועם שֵׁם אחריו, במשמ' בשביל, בגלל, בזכות וכדומ':  האף תספה ולא תשא למקום לְמַעַן חמשים הצדיקם אשר בקרבה (בראש' יח כד).  אם עונינו ענו בנו יי' עשה לְמַעַן שמך (ירמ' יד ז).  אל תנאץ לְמַעַן שמך אל תנבל כסא כבודך (שם כא).  אך בימיך לא אעשנה לְמַעַן דוד אביך (מ"א יא יב).  שבט אחד אתן לבנך לְמַעַן דוד עבדי וּלְמַעַן ירושלם אשר בחרתי (שם יג).  ואענה את זרע דוד לְמַעַן זאת (שם לט).  ולא אבה יי' להשחית את יהודה לְמַעַן דוד עבדו כאשר אמר לו לתת לו ניר לבניו כל הימים (מ"ב ח יט).  ויחן יי' אתם וירחמם ויפן אליהם לְמַעַן בריתו את אברהם יצחק ויעקב (שם יג כג).  ואעש לְמַעַן שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם (יחזק' כ ט).  וידעתם כי אני יי' בעשותי אתכם לְמַעַן שמי לא כדרכיכם הרעים (שם מד).  יי' חפץ לְמַעַן צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישע' מב כא).  כי אני יי' הקורא בשמך אלהי ישראל לְמַעַן עבדי יעקב וישראל בחירי (שם מה ג-ד).  לְמַעַן שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (שם מח ט).  מלכים  יראו וקמו שרים וישתחוו לְמַעַן יי' אשר נאמן (שם מט ז).  הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו לְמַעַן יי' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך (שם נה ה).  לְמַעַן ציון לא אחשה וּלְמַעַן ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה (שם סב א).  למה תתענו יי' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב לְמַעַן עבדיך שבטי נחלתך (שם סג יז).  כן אעשה לְמַעַן עבדי לבלתי השחית הכל (שם סה ח).  אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם לְמַעַן שמי יכבד יי' ונראה בשמחתכם והם יבשו (שם סו ה).  ולא אבה יי' להשחית את בית דויד לְמַעַן הברית אשר כרת לדויד (דהי"ב כא ז).  שובה יי' חלצה נפשי הושיעני לְמַעַן חסדך (תהל' ו ה).  ינחני במעגלי צדק לְמַעַן שמו (שם כג ג).  כחסדך זכר לי אתה לְמַעַן טובך יי' (שם כה ז).  לְמַעַן שמך יי' וסלחת לעוני (שם יא).  כי סלעי ומצודתי אתה וּלְמַעַן שמך תנחני ותנהלני (שם לא ד).  קומה עזרתה לנו ופדנו לְמַעַן חסדך (שם מד כז).  וכפר על חטאתינו לְמַעַן שמך (שם עט ט).  ויושיעם לְמַעַן שמו להודיע את גבורתו (שם קו ח).  ואתה יי' אדני עשה אתי לְמַעַן שמך כי טוב חסדך הצילני (שם קט כא).  לְמַעַן אחי ורעי אדברה נא שלום בך לְמַעַן בית יי' אלהינו אבקשה טוב לך (שם קכב ח-ט).  לְמַעַן שמך יי' תחיני בצדקתך תוציא מצרה נפשי (שם קמג יא).  והאר פניך על מקדשך השמם לְמַעַן אדני (דני' ט יז). —  ובכנ' לְמַעֲנִי, לְמַעַנְךָ, לְמַעַנְכֶם, במשמ' זו:  וגנותי על העיר הזאת להושיעה לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דוד עבדי (ישע' לז לה).  כה אמר אדני יי' לא לְמַעַנְכֶם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים (יחזק' לו כב).  כה אמר יי' גאלכם קדוש ישראל לְמַעַנְכֶם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם (ישע' מג יד).  אנכי אנכי הוא מחה פשעיך לְמַעֲנִי וחטאתיך לא אזכר (שם כה).  לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן (שם מח יא).  טרף נפשו באפו הַלְמַעַנְךָ תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו (איוב יח ד).  אדני הקשיבה ועשה ואל תאחר לְמַעַנְךָ אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דני' ט יט). —  ובמשמ' ובזה, על ידי זה:  כי מזרעו נתן למלך לְמַעַן טמא את מקדשי (ויקר' כ ג).  ואיש ואביו ילכו אל הנערה לְמַעַן חלל את שם קדשי (עמוס ב ז).  ולא שמעתם אלי נאם יי' לְמַעַן הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם (ירמ' כה ז).  ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים לְמַעַן הרחיקם מעל גבולם (יוא' ד ו). —  ובשביל זה:  ותלכו במעצותם לְמַעַן תתי אתך לשמה (מיכ' ו יו).  הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי לְמַעַן ספות חטאת על חטאת (ישע' ל א). —  לְמַעַן פלוני, במשמ' בשבילו, כדי לראותו, כדי למצא חן בעיניו וכיוצא בזה:  וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה לְמַעַן שמך כי ישמעון את שמך הגדול (מ"א ח מא-מב). —  ובמשמ' מִפְּנֵי פלוני, בסבת פלוני:  ויתעבר יי' בי לְמַעַנְכֶם ולא שמע אלי (דבר' ג כו).  יי' נחני בצדקתך לְמַעַן שוררי הושר לפני דרכך (תהל' ה ט).  מפי עוללים וינקים יסדת עז לְמַעַן צורריך להשבית אויב ומתנקם (שם ח ג).  הורני יי' דרכך ונחני בארח מישור לְמַעַן שוררי ( שם כז יא).  קרבה אל נפשי גאלה לְמַעַן איבי פדני (שם סט יט). —  למַעַן משפטו, בסבת משפטו:  ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה לְמַעַן משפטיך (שם מח יב).  וקצת במשמ' יַעַן:  ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ישתו לְמַעַן יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם (יחזק' ד יו=יז).  על מפלתו ישכנו כל עוף השמים ואל פראתיו היו כל חית השדה לְמַעַן אשר לא יגבהו בקומתם (שם לא יג-יד). —  ב) °במשמ' יַעַן, בעבוּר:  דבריך זנח ונזנח מעדן ולא כליתו למען היותו יציר כפיך (יוסי בן-יוסי, עבודה, אתה כוננת).  מרומם את עלי כל שיר ושירה, למען כי פעליך מרומים ויום תגאל גאולתך בחירה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז).  יריבוני אשר ידעו אבותי למען יחזו נפשי מכורה, לאח עזב ביום מדורו בלבי אח ובצלעי מדורה (הוא, יריבוני).  ומראש מאסה נעם אדמה וחייה בעיניה אסונים, למען כי ששוניה יגונים ומדוחות ואוניה כאונים (רשב"ג, עטה הוד).  וגן נעול שמרוהו כרוביו ופרדס חן סבבוהו שרפיו, קרב חתן ואל תירא למען בידך אות להפר את כשפיו (ר"י הלוי, קחה מן ההדס).  הכן מימי ידידותו כשלג מאד זכו ברגל לא רפושים, ואם יסתרו ממך בלבי בגנוֹת דעך יהיו חפושים, למען למבינים הפנינים ולרקים בריאי הכבשים (רמב"ע, הריח מר).