1, ש"ז, בכנ' מַעֲנֵהוּ, — הכַּוָּנָה והסבה שבשבילן נעשה דבר מן הדברים, המטרה, Zweck; but purpose: כל פעל יי' לַמַּעֲנֵהוּ2 וגם רשע ליום רעה (משלי יו ד).
1 בערב' מעני معنى, ועי' הערה לקמן.
2 כך בנוסחה המסורה, ל פתוחה, וכבר אמר ר"א בחור: ונשאלתי על פתחות הלמ"ד ולא מצאתי מענה (נמוק' לשרשי רד"ק, ערך ענה). וקצת החדשים אמרו כי הוא בכונה להבדיל מן לְמענהו, וקצתם אמרו פשוט כי צריך לקרא לְמענהו בלמד שואית. ואמרו המפרשים והמדקדקים הקדמונ' והאחרונים כי זהו השם מַעֲנֶה. ובפרוש מלה זו הנה רוב הקדמונ' פרשו במשמ' הכללית של למען, בענין בשבילו, אך כבר אמר ריב"ג וז"ל: ומנ הד'א אלמעני כל פעל יי' למענהו אי אנ כל מא צנע אללה פאנמא הו בקצד למעני מא ירידה וליש ד'לכ באתפאק וכד'לכ אמהאלה אלרשע ליש ד'לכ מנה עלי שביל אלתצ'ייע בל לאנה ינוי בה יומ בוש לשר לה פיה, ע"כ, ובעבר': ומן הענין הזה (מן ענין) כל פעל יי' למענהו כלומר כל אשר יעשה הוא בכונה לענין שרצהו ואיננו במקרה וכן הארכתו לרשע אינו על דרך ההנחה אבל להגיעהו ליום רעה לסוד שיש לו בו.