מָעַן
*, — קל לא נמצא.
— הִתפ', *הִתְמַעֵן1,— מִעֵט את עצמו ונהיה עָנָו ושפל רוח, והנפש, נפשו של פלוני מִתְמַעֶנֶת עליו: בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן נפשם מתמענת2 עליהם (מד"ר ויקר' לב).
1 בערב' תמענ تعمن, אי תצאע'ר ותד'לּל אנקיאדא' (לשאן אלערב), ר"ל מִעֵט את עצמו ונהיה עָנָו ושפל רוח.
2 כך בכל הנוסחא'. ובמדר' תהל' יב מתמעטת. וכך גם בילקוט תהלים.