ש"ז, —  א) דבר שעֹצֵר אדם ומֹנֵעַ אותו מלעשות דבר, Hindernis; empêchement; hindrance:  ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה יי' לנו כי אין ליי' מַעְצוֹר להושיע ברב או במעט (ש"א יד ו). —   ואמר הפיטן:  אם לעזרי זרועך תעור, אין לך מעצור, מעקשים תשובבם מישור, מחשכים לאור (ר"י הלוי, יזכרו פלאך). —  ב) °חלק מכלי הנחשת:  המעצור יש בשני קצותיו שני לוחות נחושת וכל אחד נקוב שני נקבים הנקב האחד גדול והוא לדעת בו גובה השמש ונקב השני קטון ממנו והוא לדעת בו כוכב א' מכוכבי שבת או מן המשרתים ראב"ע, כלי נחשת א.