1, ש"ז, סמי' מַפַּל, — מַפַּל בָּר, הפסלת, מה שנֹפֵל מהבָּר כשכֹברים אותו וכדומ', Abfall; déchet; waste: מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר וכו' וּמַפַּל2 בר נשביר עמו' ח ה-ו.
1 עי' הערה לקמן.
2 ת"י: והממת עיבורא, ר"ל הפסלת ממנו. וכעין זה רב הקדמונ' והחדשים, ואמרו שהוא משרש נפל, והכונה למה שנֹפל מן הבר כשכֹברים אותו בכברה. רש"י: את הפסולת שנפל מן החטים בנפה נמכור ביוקר לעניים. ע"כ. ראב"ע: הנופל מהכברה נמכור. ע"כ. רד"ק: הוא מה שנופל תחת הכברה כשכוברין החטה שהוא פסולת החטה ולא יאכלוהו בני אדם אלא מאכילים אותו לעופות הגדלים בבית אלא אם כן הוא יוקר גדול שאוכלים אותו העניים מרוב הדוחק. ע"כ. רק ריב"ג, שגזרו ג"כ מן נפל במשמ' נפילה, אמר שהכונה במפל בּר דבר מועט מן הבר. וכבר פקפקו קצת החדשים אם באמת יש כאן שרש נפל, כי קצת רחוק הוא שהמדברים עברית בעת ההיא השתמשו בגזרה כזו למֻשג זה ולא יצרו לזה מלה מיוחדה. ולכן מסתבר, כי יש כאן באמת מלה מיוחדה, ששמשה במֻשג של פסלת הבָּר, כמו זוּן וכדומ', והיא בערב' חפאלה حفالة, חפאלה אלטעאמ מא יח'רג' מנה פירמי בה וכו' והו מת'ל אלחת'אלה באלת'א' לשאן אלערב. ורגלים לדבר, כי בערב' העקר היה חת'אלה, כי בשרש חפל בערב' אין מֻשג שממנו יכול להסתעף המֻשג הזה, ואלו שרש חת'ל משמש במשמ' של דבר גרוע, ופרשו המלונים הערבים: חת'אלה אלטעאמ מא יח'רג' מנה מנ זואנ ונחוה ממא לא ח'יר פיה פירמי בה וכו' ואלחת'אלה ואלחת'אל אלרדי מנ כל שי וכו' וח'צ אללחיאני באלחת'אלה רדי אלחנטה ונפיתהא. וחלוף ת' ופ מצוי בערב': לת'אמ לפאמ, ובעבר' היה העקר חפל, ועמוס שהיה קרוב לעבודת האדמה השתמש בהמלה המיוחדה.