1, ש"ז, סמי' מַפַּח, — א) מַפַּח נֶפֶשׁ, צער מפני שנכזבה תקותו, Enttäuschung; désappointement; disappointment: ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מַפַּח נָפֶשׁ (איוב יא כ). — ואמר בן סירא: כיף ראשו (של הילד) בנערותו ובקע מתניו כשהוא קטן למה יקשה ומרה בך ונולד לך ממנו מפח נפש (ב"ס גני' ל יב). — ובתו"מ: ואל תהי אחריתנו להכרית ולא תקוותינו למפח נפש (נוסח תפלה דבי ר' ינאי, ירוש' ברכ' ד ב). כששמע החסיד (שאין אביו רוצה להמנע משׁכרוּת) הלך לו במפח נפש (תנחומ' שמיני יא). — ובסהמ"א: והזכרתם כי נוסף יגון על מכאובכם ונעשית תקותכם מפח נפש בקריאתכם את אגרותינו (קטעי בן מאיר, JQR, N.S. V 1915, 554). וביום שלום מפח נפשו לימים רבים ישיב לו (ב"ז, תרג' ב"ס כט ו). — ומַפָּח בלבד: והנה הוא כפח, לקווה מפח, ולמשפט ממספח (דונש, לדורש החכמות). ועת באתי ודמיתי היותי לעמית סגרו עלי שערים, ותוחלתי בימים נכזבה לי ותקותי למפחי שברים (שיר כ"י גני', לטוב שמך, JQR, N.S. I, 2, 247). — ואמר הפיטן: וקוצים קצוצים, בפלג גמוצים, במפח לחוצים, כמטרה לחצים (פיוט לש"ת, לא אמות, מחז' איטל'). — ומ"ר: אם תמעטנה מאלף מאה וממאה עשרה עד אחד למפחים אללי לי (קינ' לת"ב, אם תאכלנה). — ב) °כמו שה"פ מן נפח סתם, ומַפַּח בֶּטֶן,  תגברת הרוחות בבטן: מפח בטן בלעהונג (ב"ז, מלון גרמני עברי). — °מַפַּח הרוח: והן כלן אך דפק מפח הרוח היוצא פתאם בשאון רעש מפני הדחיפה (ב"ז, תל"ע, חקר לשון אדם).