*, מפוֹלת, ש"נ, —  א) בנין נהרס ונֹפֵל, Einsturz; ruine; ruin:  אין מצילין אותן לא מפני המפולת 1 ולא מפני המים (תוספת' שבת יג ה).  שנפלה עליו מפולת או שגררתו חיה  (שם גיט' ב יב).  נפלה עליו מפולת עד שלא נגמרה מלאכתו (שם ב"מ ז יה).  חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער (פסח' ב ג).  מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם וכו' מפקחין עליו את הגל (יומ' ח ז).  והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת (ר"ה ב ה).  עיר שיש בה דבר או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת (תענ' ג ד).  מפני ג' דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקין (ברכ' ג.). — ובמשמ' הַפָּלָה, ומַפֹּלֶת יד, מה שהיד מַפֶּלֶת בפעם אחת: לעולם אינו חייב (בכלאים) עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד (ר' יאשיה, ירוש' ברכ' ג ד).  כור זרע ולא כור תבואה מפולת יד ולא מפולת שוורים (ערכ' כה.). — וכמו מַפָּלָה:  לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על ביהמ"ק יכול בחורבן ביהמ"ק חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ה א). — ובסהמ"א במשמ' זו:  ויהי מפולת היהודים ביום ההוא תחת כי לא בטחו באלהי אבותם (יוסיפון, דף קפט).  וירא אנטיפטר מנוסת מתרדת ואת מפולת שריו (שם רלד).