ש"נ, בכנ' מַצַּבְתָּהּ, – א) כמו מַצֵּבָה א: ויצב יעקב מצבה וכו' מַצֶּבֶת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן (בראש' לה יד). – ואמר הפיטן: פרח משבטיו לשרתך עשרת, תמור עשרו לך הונו במצבת (ר' ינאי, סד' עבודה, אתה כוננת). – ב) כמו מַצֵּבָה ג: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה וכו' היא מַצֶּבֶת קברת רחל עד היום (בראש' לה יט-כ). – ובסמה"א: זאת מצבת לרא' מרת סגירה (נפשות צדיקים, מביה"ע וירמייזא). – ג) כמו מַצֵּבָה ב: ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מַצֶּבֶת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא לַמַּצֶּבֶת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה (ש"ב יח יח). — ד) מַצֶּבֶת אילן, הנטע, השתיל שנוטעים בארץ, Setzling; plant; seedling: ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מַצֶּבֶת1 בם זרע קדש מַצַּבְתָּהּ (ישע' ו יג). – ואמר המשורר: כאלון חסון כי יגע בו רעם וירוצץ צמרתו בשביב שלהבת, ותֻתש לארץ באף וזעם וערירית תשאר בו אך המצבת (יל"ג, אהבת דו"מ ד).