מָצַג
°, פ"י, בינ' לנק' מְצוּגָה, — מָצַג חנית בארץ, הציבה בה, נְטָעָהּ, תְּקָעָהּ: חניתו תקועה ומצוגה1 בארץ (מנחם ב"ס, שרש מעך).
1 כבר אמר על זה הרי"ק (בספר הגלוי, שרש מעך) וז"ל: היה בעיניו מ"ם מציג שרש שיעשה מצג ממנו לשון עבר כמו שמר שמורה וטוב היה לו לומר מוצגה וכו'. אך שמושו של מנחם נותן לצורה זו זכות בלשוננו.