1, ש"נ, סמי' מַצְּבַת, בכנ' מַצַּבְתָּהּ, מ"ר מַצֵּבוֹת, סמי' מַצְּבוֹת, בכנ' מַצֵּבוֹתָם, מַצֵּבֹתֵיהֶם, — א) אבן גדולה גבוהה שהיו מציבים לפנים לסֹך ולהעלות מנחה להאלהות: וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מַצֵּבָה ויצק שמן על ראשה (בראש' כח יח). והאבן הזאת אשר שמתי מַצֵּבָה יהיה בית אלהים (שם כב). אנכי האל בית אל אשר משחת שם מַצֵּבָה אשר נדרת לי שם נדר (שם לא יג). ויצב יעקב מַצֵּבָה במקום אשר דבר אתו (אלהים) מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן (שם לה יד). ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מַצֵּבָה לשנים עשר שבטי ישראל (שמות כד ד). לא תשתחוה להם וכו' ושבר תשבר מַצֵּבֹתֵיהֶם (שם כג כד). כי את מזבחתם תתצון ואת מַצֵּבֹתָם תשברון (שם לד יג). לא תעשו לכם אלילם ופסל וּמַצֵּבָה לא תקימו לכם (ויקר' כו א). ולא תקים לך מַצֵּבָה אשר שנא יי' אלהיך (דבר' יו כב). ויבנו גם המה להם במות וּמַצֵּבוֹת ואשרים על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן (מ"א יד כג). ויסר את מַצְּבַת הבעל אשר עשה אביו (מ"ב ג ב). ויצאו את מַצְּבוֹת2 בית הבעל וישרפוה ויתצו את מַצְּבַת הבעל (שם י כו-כז). ויצבו להם מַצֵּבוֹת ואשרים על כל גבעה גבהה (שם יז י). הסיר את הבמות ושבר את הַמַּצֵּבֹת וכרת את האשרה (שם יח ד). ביום ההוא יהיה מזבח ליי' בתוך ארץ מצרים וּמַצֵּבָה אצל גבולה ליי' (ישע' יט יט). והכרתי את פסיליך וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מקרבך (מיכ' ה יב). אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מַצֵּבָה ואין אפוד ותרפים (הוש' ג ד). כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הטיבו מַצֵּבוֹת וכו' הוא יערף מזבחותם ישדד מַצֵּבוֹתָם (שם י א=ב). ושבר את מַצְּבוֹת בית שמש אשר בארץ מצרים ואת בתי אלהי מצרים ישרף באש (ירמ' מג יג). — ב) אבן גבוהה יעמידוה לזכרון מאורע מן המאורעות או לסימן מה: ויקח יעקב אבן וירימה מַצֵּבָה וכו' ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה הַמַּצֵּבָה אשר יריתי ביני ובינך עד הגל הזה ועדה הַמַּצֵּבָה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת הַמַּצֵּבָה הזאת לרעה (בראש' לא מה=נב). עמך בחרב יהרג וּמַצְּבוֹת עזך לארץ תרד (יחזק' כו יא). — ג) אבן על הקבר3: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם ויצב יעקב מַצֵּבָה על קברתה (בראש' לה יט=כ). — ובסהמ"א: כמו אלו שבונין מצבות גדולות על גבי המתים (תשו' הגא', חברון צד). מה שאמרת להודיעך דעתי במצבות שנהגו עכשיו להניח על הקברים (תשו' רשב"א תקלז). ועדה המצבה שהיא ניצבת לראש מרת וכו' (כתבות מצבות ארפורט MWJ 1884, 351). — ואמר המליץ: גל זה למשא ולא למצבה, שמתי לאשתי על קבורתה, פן חס ושלום אחרי מותה, תקום ואל ביתי תהי שובה (ר"ע פרנסיס, מבוא למתק שפתים).