* 1, מְקִדָּה, מַקֵּדָה, ש"נ, —  כלי פשוט כעין כוס בלי רגל, ישתמש לִשְׁתִּיָּה, Trink-) Napf; gobelet; goblet: היא (הסוטה) השקתו (את בועלה) יין בכוסות משובחים לפיכך כהן משקה מים המרים במקדה2 של חרס 3ר' מאיר, תוספת' סוט' ג ד. ומעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן  בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה4 בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו (שבת כד ה). (כתוב בטהרת המצורע ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס) יכול אחד מן הכלים תלמוד לומר חרס אי חרס יכול מקידה תלמוד לuמר כלי הא כיצד זו פיילי של חרס (ספרא, מצורע א א). (מקדש את הפרה) אפילו בחוץ ואפילו בכלי חוץ ואפילו במקידה של חרס (ר' יוחנן, זבח' כ:). כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמיינו ואפילו במקידה של חרש (ר' ינאי, מנח' כו.). במה היא (הסוטה) שותה (המים המרים) במקידה של חרש (סוט' לב:). לא יטול אדם את המקדא5 לשתות ופיהו מלא (כלה רבתי י). — ובסהמ"א: מקידה של חרס ששותין בה (רש"י קהל' ב י). וחששו פן אף בהיות פותח טפח בהסדק בשעת המדידה במקדה תסתם החלל וכו' מחשש סתימת הסדק במקדה שמודדין בה (יפה עינים, בסוף מס' שבת). לאחד שהיה יושב בספינה שעמדה לפוש אצל הנמל ירדו גשמים והעמידו מקידה קטנה תחת הדלף הנוטף מבין סדקי התקרה (אגרות החכמה ג, בס' מודע לבינה).