*1, ש"ז, (מ"ר מַקְדֵּחִים), — כלי מלאכה של ברזל, יקדחו בו בעץ לעשות נקב וכדומה, Bohrer; foret; borer: השדרה והגלגולת שחסרו וכו' ובגלגולת ב"ש אומרים כמלוא מקדח וכו' באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים (ר' מאיר, אהל' ב ג). מטלטלין את המקבת ואת המפסלת ואת המקדיח ואת הקשתנית (תוספת' שבת יג יז). מה שהחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה הרי אלו שלו מתחת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגירה הרי אלו של בעה"ב (שם ב"ק יא יה). הגלגלת שהיה בה נקב אחד ארוך או שהיו בה נקבים הרבה מצטרפין למלוא מקדח (שם אהל' ב ו). המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו (כלי' יג ד). הסריגות והרפפות מצטרפות כמלוא מקדח  (אהל' יג א). הסול והסירה המחט והמקדח והמכתב (ר' יוסי בר"י, שבוע' ד:). — ובסהמ"א: הוציא זכרותו (של השופר) במקדח ונשתייר ממנו בתוכו אם תקע בו יצא ואינו חוצץ (ריטב"א, ר"ה ג).

°מקדח לולב. —  °מקדח מרכז. — °מקדח מרחיב.