ב. מַקְדֵּחַ

°1, ש"ז, —  חתיכת ברזל יכו בו בצֹר ויקדחו אש: עשב שקודחין בו האש במקדח (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, סרפד).


1 כך גם בערב'. בכנענ' מקדח מדליק המנורות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים