1, ש"ז, מִקְדָשׁ, סמי' מִקְדַּשׁ, בכנ' מִקְדָּשֹוֹ, מִקְדְּשׁוֹ, מִקְדָּשֵׁנוּ, מ"ר מִקְדָּשִׁים, סמי' מִקְדְּשֵׁי, בכנ' מִקְדָּשַׁי, מִקְדְּשֵׁיכֶם, — א) מקום קדוש, בפרט מקום מיוחד לעבודת אלהים, לקרבנות, לתפלה וכיוצא בזה, Heiligtum; sanctuaire; -tuary-; מכון לשבתך פעלת יי' מִקְּדָּשׁ2 אדני כוננו ידיך (שמות טו יז). ועשו לי מִקְדָּשׁ ושכנתי בתוכם (שם כה ח).  בכל קדש לא תגע (האשה הדוה) ואל הַמִּקְדָּשׁ לא תבא (ויקר' יב ד).  ומן הַמִּקְדָּשׁ לא יצא (הכהן הגדול) ולא יחלל את מִקְדַּשׁ אלהיו (שם כא יב).  מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת יי' מכל חלבו את מִקְדְּשׁוֹ ממנו (במד' יח כט).  ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר בְּמִקְדַּשׁ יי' (יהוש' כד כו).  ונשמו במות ישחק וּמִקְדְּשֵׁי ישראל יחרבו (עמו' ז ט).  כסא כבוד רום מראשון מקום מִקְדָּשֵׁנוּ (ירמ' יז יב).  בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מִקְדְּשֵׁי בית יי' (שם נא נא).  כי ראתה גוים באו מִקְדָּשָׁהּ אשר צויתה לא יבאו בקהל לך (איכ' א י).  זנח אדני מזבחו נאר מִקְדָּשׁוֹ (שם ב ז).  אם יהרג בְּמִקְדַּשׁ אדני כהן ונביא (שם כ).  יען את מִקְדָּשִׁי טמאת בכל שקוציך ובכל תועבתיך (יחזק' ה יא).  בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מִקְדָּשִׁים3 והנבא אל אדמת ישראל (שם כא ז).  והיה מִקְדַּשׁ יי' בתוכו (שם מח י).  כבוד הלבנון אליך יבוא וכו' לפאר מקום מִקְדָּשִׁי ומקום רגלי אכבד (ישע' ס יג).  צרינו בוססו מִקְדָּשֶׁךּ (שם סג יח). שלחו באש מִקְדָּשֶׁךָ במקור נוקד 'מִקְדֶּשֶׁךָ' לארץ חללו משכן שמך (תהל' עד ז).  הוד והדר לפניו עז ותפארת בְּמִקְדָּשֹוֹ (שם צו ו).  ושם כלי הַמִּקְדָּשׁ והכהנים (נחמ' י מ).  ראה עתה  כי יי' בחר בך לבנות בית לַמִּקְדָּשׁ חזק ועשה (דהי"א כח י).  צא מן הַמִּקְדָּשׁ כי מעלת (דהי"ב כו יח).  הרים התמיד והשלך מכון מִקְדָּשׁוֹ (דני' ח יא).  — וּמִקְדָּשׁ לאלילי הגוים: והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מִקְדָּשׁוֹ להתפלל ולא יוכל (ישע' טז יב).  מרב עוניך בעול רכלתך חללת מִקְדָּשֶׁיךָ ואוצא אש מתוכך היא אכלתך (יחזק' כח יח). — ובהשאלה במליצה, מִקְדָּשׁ מְעַט: כה אמר אדני יי' כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בארצות אשר באו שם (יחזק' יא יו). — ב) כנוי מליצי לעיר מִשְׁכַּן מֶלֶךְ: ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוא ובית ממלכה הוא (עמו' ז יג).— ג) במליצה, מִקְדְּשֵׁי פלוני, מחשבותיו הנסתרות: ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני עד אבוא אל מִקְדְּשֵׁי4 אל אבינה לאחריתם (תהל' עג טז-יז).  ומצוי בתו"מ: בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש (ר"ה ד ג).  זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה (יומ' ג ב).  כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה (גמ' שם י.).  והרי דברים ל וחומר ומה אם למקדשו לא נשא לו הקב"ה פנים לכשיבא להפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה (מד"ר שה"ש, כמגדל).  — ומ"ר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב (ר' אלעזר, מגי' טז:).  ובפרט עם השֵם בית, בית המקדש: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש (ינאי המלך, קדוש' סו.).  ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (ריב"ז, גיט' נו:).  מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה (ר' יהושע, תוספת' סוט' טו ב).  והנצח זו ירושלים וההוד זו בית המקדש (ר"ע, ברכ' נח.).  שמיר זה בריה הוא וכו' ובו בנה שלמה את בית המקדש (ר' יהודה, תוספת' סוט' טו א).  ויטעהו שורק זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח (ר' יוסי, סוכ' מט.).  אני ישמעאל בן אלישע קראתי והיטיתי הנר בלילי שבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה (ר' ישמעאל, תוספת' שבת א יג).  מיום שחרב בית המקדש בדין הוא שלא נאכל בשר ושלא נשתה יין (רשב"ג, שם סוט' טו י).  בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש (תמיד א א).  משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש (ר"ה ד ג).  כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו (ר' אלעזר, ברכ' לג.).  מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם (סוכ' נא:).  וקמת ועלית וכו' מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל (קדוש' סט.).  כשבנה שלמה את בית המקדש בקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים (רב, שבת ל.).  בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מינים של זהב (רב הושע', יומ' כא:).  אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש (ר"י הנשיא, שבת קיט:).  מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (עולא, ברכ' ח.).  שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח (פסח' נד.).  מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו (יומ' לח:). — *מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁבָּנָה שלמה, מִקְדָּשׁ שני, שֶׁבָּנוּ עולי הגולה של בבל: וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני (ר"ע, מכות כד:).  אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים (ר"ש בר איניא, יומ' כא:).  מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים וכו' מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים (ר' יוחנן, שם ט.).  מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים וכו' אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם (שם:).  ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו מחריבים אינו דין שיפלו מחריבים ביד פרסיים (ר"י בר' אלעאי, שם י.).