ש"ז, בכנ' מַקְהֵלוֹ1, מ"ר מַקְהֵלִים, מַקְהֵלוֹת, — קָהָל נאסף יחד, Versammlung; assemblée; assembly: בְּמַקהֵלִים אברך יי' (תהל' כו יב). — ואמר הפיטן: עשות שֵם נועדו מקהליו, לחנות דגלים עליו (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד). צבאות חמדו עֹפר טהור גוף שמו נזכר בסוד מקהל אמונות (ראב"ע, צבאות חמדו). קצין לבל יעוז מול מקהלים, קרא לומר הוני פדאני מעקולים (קרוב' שבת שקל', קצובה היא). — עשה דבר בְּמַקהֵלִים, בפני קהל רב: באמת קבלתם התורה הזאת כראוי ועשיתם אותה בהשתדלות גדולה במקהלים בהזדמן אליה לשבח עליה ולזכור שרשיה ועלתה בברכה (ר"י א"ת, כוזרי ג ח). — ומ"ר מַקְהֵלוֹת: בְּמַקְהֵלוֹת ברכו אלהים (תהל' סח כז). — ואמר הפיטן: וּבְמַקְהֵלוֹת2 רבבות עמך בית ישראל יתפאר שמך וזכרך מלכנו (תפל' שחר' לשבת, נשמת). חשוק שדי אשר פניו יחלו עשירי עם ומקהלות קדושים (ר"י אבן גיאת, יקר רוח). נא שבור זרועו מלהעלות תעלות, ועַם קהלות במקהלות להודות (ר' שלמה בר"י, יוצר א פסח, שחורה). וכל רכב מצרים עמהם בעזרתם, וישיגו אותם חונים על הים במקהלותם (שמעון בר"י, יוצ' ז פסח, חסדי יי'). ובירח השלישי לחֹפש לצאתם, באו לחורב כל מקהלותם, ונגד ההר היתה חניתם (הוא, יוצ' ב שבוע', שעשועי). מה אספר ואנחותי עצומות, נקטה נפשי ומקהלותי עגומות (סליח' לצום גדליה, אבלה נפשי). משם נסעו ויחנו במקהלות חסידים יושבים מעוטרים כבוד והדר בגינת ביתן המלך (רש"פ, ד' כוסות, כוס ביד ה' ז).