ש"ז, סמי' מִקְוֵה, — א) מִקְוֵה מים, מקום עמוק שיִקָּווּ המים לתוכו, Reservoir: וּלְמִקְוֵה המים קרא ימים (בראש' א י). על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מִקְוֵה מימיהם (שמות ז יט). אך מעין ובור מִקְוֵה מים יהיה טהור (ויקר' יא לו). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה, על כל מעמד מים יקרים וכשרין ילבש מקוה1 (ב"ס גני' מג כ). — ובמדר': חציה (של השדה) זרע וחציה בית מקוה מים (פסיק' דר"כ, עשר תעשר). — ואמר המשורר: וגֻלות ננעלות, וּמִקְוֹת ותעלות, עליהן אילות, כאילות היערים (דונש, דעה לבי). — ובפרט המִקְוֶה להטהר בו מטומאה וכדומה: כל מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קורטוב כשר (ר' יהושע, מקוא' ג א). מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט (ר' אליעזר, שם ב ט). מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל (ר"ע, יומ' ה ט). — ובהשאלה: חללה פסולה לכהונה נישאת לישראל בתה כשירה לכהונה וכו' נמצאו ישראל מקוה לכהנים ושפחה מקוה לכל הפסולין (תוספת' קדוש ה ג). כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים (ר' דוסתאי בן יהודה, גמ' שם עז.). — ומ"ר *מִקְוָאוֹת, *מִקְוֹות: שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו (ר' יוסי, מקוא' ג א). שש מעלות במקואות זו למעלה מזו (שם א א). שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו (שם ב ב). מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב (שם ו ח). שני מקוות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה ונפלו שלשת לוגין מים שאובין (ירוש' תרומ' ד יב). —  ובכנ' מִקְוֹותֶיהָ, מִקְוָאוֹתֶיהָ: ארץ הכותיים טהורה מקוותיה ומדרותיה ושביליה טהורות (תוספת' מקוא' ו א). ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים (משנה שם ח א). — וכן בסהמ"א בלשון זכר: מקוה העומד בבית הגוי (הרא"ש, טור יו"ד רא). מקוה שנובע ומתייבש בשבת  (שם רג). — ב) °מִקְוֵה השתן, הוא השלפוחית, Harnblase; vessie; bladder: וברא למה שנוזל ממותר המימיות הנאותית להנקות ולהדחות כלי ותיק יכיל כלה או רובה וכו' והכלי הזה הוא המקוה (קאנון ג יט א א). ומנהג הרופאים הקדמונים שיקראו המררה הכיס הקטן כמו שהוא מנהגם לקרא המקוה הכיס הגדול (שם שם טו א א). מקוה השתן הוא בין הטבעת והזקן התחתון והוא מחובר משני עורות באחד כח המושך ובאחד כח הדוחה והשתן יבא אליו מן הכליות (מ' אלדבי, ש"א ד ב). ואם תהיה המורסה בצואר המקוה ימצא החולה כבדות במקום ההוא וכאב וכו' ויהיה למעלה מהמקוה קושי (שם). המקוה הוא בין השתן והשרר והוא מחובר משני עורות ועל פיו עצב אחד והשתן יבא אליו משני הצוארים אשר זכרנו והם עומדים באלכסון והולכים במרובה עד שיכנסו אל תוך המקוה (שעה"ש לאבי הרלב"ג ט). הרחם מונח בין מעי הישר וכו' ובין כיס השתן מה שאנו קוראים אותו מקוה (מעשה טוביה, גן נעול א). — ובכנ' מִקְוָתוֹ, מִקְוָתָן, כאלו היה היחיד מקוָה: ולפעמים יזורק במקותו קיבת ארנבת והרפואות החצציות (קאנון ג יט א יב). ובנשים (צואר המקוה) בעל עקלתון אחד לקורבת מקותן ברחמיהן (שם שם א). ואיחור השתן יהיה אם מפני מות הכח הדוחה אשר במקוה ומופת זה שלא ימצא החולה במקותו הרגש כאב ולא צער וכו' או היה במקותו גרב (מ' אלדבי, ש"א ד ב). — °פי המקוה, עי' פֶּה. — °צואר המקוה, עי' צַוָּאר.