°, ת"ז, לנק' מְקוֹמִית, — של מָקוֹם: לא יציירו ההמון מענין החיים זולת התנועה ומה שאינו מתנועע תנועה רצונית מקומית אינו חי (ר"ש א"ת, מו"נ א מו). וכאשר לא יושגו אלו הפעולות כלם בנו אלא בכלים גשמיים הושאלו לו (להבורא) אלו הכלים כלם אשר בהם תהיה התנועה המקומית ר"ל הרגלים וכפותם וכו' (שם). ואין הגשה זו מקומית אלא שנגש להלחם בעדם (ר"י אברבנאל, וירא). שהרגלים לאדם כלי התנועה המקומית שהיא צריכה לבקשת צרכי האדם (ר"י אנטולי, מלמד התלמיד', קדושים). ונעשית הנפש לדבר הידוע מקום אבל לא מקום גשמי ולא הקפה מקומית (ריב"צ, עולם קטן א). וזה כשיגיע איזה נושא תנועה עצמית או מקומית או בכמות (ספורנו, אור עמים, בלתי גשמי). כי אלו הגשמים הם בעלי נפש ושאין להם מכחות הנפש זולתי הכח המתאוה המניע תנועה מקומית (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 29).