1, (מָקֹם), ש"ז, סמי' מְקוֹם, בכנ' מְקוֹמִי, מְקוֹמוֹ, (מְקֹמוֹ), מְקוֹמֶךָ, מְקוֹמָהּ, מְקוֹמָם, מ"ר מְקוֹמוֹת, (מְקֹמוֹת), בכנ' מְקוֹמֹתָם, מְקֹמוֹתָם, מְקוֹמֹתֵיהֶם, — א) מְקוֹמוֹ של דָּבָר, החלל שהדָּבָר תופס, השֶטח שהדבר נמצא שם, Ort; lieu, place; spot, locality: וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד הַמָּקוֹם אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי (בראש' יג גׂׂ). שא נא עיניך וראה מן הַמָּקוֹם אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה (שם יד).  ואברהם שב לִמְקֹמוֹ (שם יח לג).  וישכם אברהם בבקר אל הַמָּקוֹם אשר עמד שם את פני יי' (שם יט כז).  אל כל הַמָּקוֹם אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא (שם כ יג).  על כן קרא לַמָּקוֹם ההוא באר שבע (שם כא לא).  ויקם וילך אל הַמָּקוֹם אשר אמר לו האלהים (שם כב ג).  ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את הַמָּקוֹם מרחק (שם ד). ויקרא אברהם שם הַמָּקוֹם ההוא יי' יראה (שם יד).  הגידי נא לי היש בית אביך מָקוֹם ללין (שם כד כג).  למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית וּמָקוֹם לגמלים (שם לא).  ויקח מאבני הַמָּקוֹם וישם מראשותין וישכב בַּמָּקוֹם ההוא (שם כח יא).  וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר לִמְקֹמָהּ (שם כט ג).  ויצב יעקב מצבה בַּמָּקוֹם אשר דבר אתו וכו' ויקרא יעקב את שם הַמָּקוֹם אשר דבר אתו שם אלהים בית אל (שם לה יד-טו).  ויתנהו אל בית הסהר מְקוֹם אשר אסורי המלך אסורים (שם לט כ).  כי הַמָּקוֹם אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא (שמות  ג ה). שבו איש תחתיו אל יצא איש מִמְּקֹמוֹ ביום השביעי (שם טז כט).  בכל הַמָּקוֹם אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שם כ כא).  ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו בְּמָקֹם קדש (שם כט לא).  הנה מָקוֹם אתי ונצבת על הצור (שם לג כא).  ושחט אתו בִּמְקוֹם אשר ישחט את העלה (ויקר' ד כד).  ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו בְּמָקוֹם טהור (שם י יד).  והיה בִּמְקוֹם השחין שאת לבנה (שם יג יט).  ויקרא שם הַמָּקוֹם ההוא תבערה (במד' יא ג).  ואכלתם אתו בכל מָקוֹם אתם וביתכם (שם יח לא).  ולמה העליתנו ממצרים  להביא אתנו אל המָּקוֹם הרע הזה לא מְקוֹם זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות (שם כ ה).  ויעמד בְּמָקוֹם צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול (שם כב כו).  לך נא אתי אל מָקוֹם אחר (שם כג יג).  ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מָקוֹם לחנתכם (דבר' א לג).  אבד תאבדון את כל הַמְּקֹמוֹת אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן (שם יב ב).  והיה הַמָּקוֹם אשר יבחר יי' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם (שם יא).  השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מָקוֹם אשר תראה כי אם בַּמָּקוֹם אשר יבחר יי' באחד שבטיך שם תעלה עלתיך (שם יג-יד).  כל מָקוֹם אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו (יהוש' א ג).  ואתם תסעו מִמְּקוֹמְכֶם והלכתם אחריו (שם ג ג).  ויהי בעלות הכהנים נשאי ארון ברית יי' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי הירדן לִמְקוֹמָם וילכו כתמול שלשום (שם ד יח).  ויקרא שם הַמָּקוֹם ההוא גלגל (שם ה ט).  והאורב קם מהרה מִמְּקוֹמוֹ וירוצו כנטות ידו (שם ח יט).  ונתנו לו מָקוֹם וישב עמם (שם כ ד).  וכל העם ילכו איש לִמְקֹמוֹ (שפט' ז ז).  ויקרא לַמָּקוֹם ההוא רמת לחי (שם טו יז).  ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד הַמְּקֹמוֹת ולנו בגבעה או ברמה (שם יט יג).  ויספו לערך מלחמה בּמָּקוֹם אשר ערכו שם ביום הראשון (שם כ כב).  וארב ישראל מגיח מִמְּקֹמוֹ ממערה גבע (שם לג).  וילך שמואל וישכב בִּמְקוֹמוֹ (ש"א ג ט).  מה נעשה לארון יי' הודיענו במה נשלחנו לִמְקוֹמוֹ (שם ו ב).  ויתן להם מָקוֹם בראש הקרואים (שם ט כב).  ופלשתים הלכו לִמְקוֹמָם (שם יד מו).  ובאת אל הַמָּקוֹם אשר נסתרת שם ביום המעשה (שם כ יט).  וישב אבנר מצד שאול ויפקד מְקוֹם דוד (שם כה).  ויבא הנער עד מְקוֹם החצי אשר ירה יהונתן (שם לז).  ואת הנערים יודעתי אל מְקוֹם פלני אלמני (שם כא ג).  ודעו וראו את מְקוֹמוֹ אשר תהיה רגלו מי ראהו שם (שם כג כב).  ויעמד על ראש ההר מרחק רב הַמָּקוֹם ביניהם (שם כו יג).  ויבאו את ארון יי' ויצגו אתו בִּמְקוֹמוֹ בתוך האהל אשר נטה לו דוד (ש"ב ו יז).  ויתן את אוריה אל הַמָּקוֹם אשר ידע כי אנשי חיל שם (שם יא טז).  כי נכרי אתה וגם גלה אתה לִמְקוֹמֶךָ (שם טו יט).  הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים או באחד הַמְּקוֹמוֹת (שם יז ט).  וידעת את הַמָּקוֹם אשר ישכב שם (רות ג ד).  ואני אשימם דברות בים עד הַמָּקוֹם אשר תשלח אלי (מ"א ה כג).  ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל הַמָּקוֹם הזה (שם ח ל).  כה אמר יי' בִּמְקוֹם אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה (שם כא יט).  והניף ידו אל הַמָּקוֹם ואסף את המצרע (מ"ב ה יא).  הנה נא הַמָּקוֹם אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו נלכה נא עד הירדן וכו' ונעשה לנו שם מָקוֹם לשבת שם (שם ו א-ב).  ויאמר איש האלהים אנה נפל (הגרזן) ויראהו את הַמָּקוֹם ויקצב עץ וישלך שמה (שם ו).  וגם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וחסר לחם בכל מְקוֹמֹתֵיכֶם ולא שבתם עדי (עמו' ד ו).  אלך אשובה אל מְקוֹמִי עד אשר יאשמו (הוש' ה טו).  על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ מִמְּקוֹמָהּ בעברת יי' צבאות (ישע' יג יג).  כי אם שם אדיר יי' לנו מְקוֹם נהרים ירים רחבי ידים (שם לג כא).  הנני מעירם מן הַמָּקוֹם אשר מכרתם אתם (יוא' ד ז).  היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם בַּמָּקוֹם הזה (ירמ' ז ג).  ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד יי' מִמְּקוֹמוֹ (יחזק' ג יב).  בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מְקוֹם אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם (שם ו יג).  וגלית מִמְּקוֹמְךָ אל מָקוֹם אחר לעיניהם (שם יב ג).  אם לא בִּמְקוֹם המלך הממליך אתו וכו' בתוך בבל ימות (שם יז טז).  השב אל תערה בִּמְקוֹם אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך (שם כא לה).  והיה ביום ההוא אתן לגוג מְקוֹם שם קבר בישראל (שם לט יא).   קדש מן הארץ הוא לכהנים וכו' והיה להם מָקוֹם לבתים (שם מה ד).  ויניחהו (את הפסל) תחתיו ויעמד מִמְּקוֹמוֹ לא ימיש (ישע' מו ז).  עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי הַמָּקוֹם גשה לי ואשבה (שם מט כ).  כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מָקוֹם מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה (מלא' א יא).  מי יעלה בהר יי' ומי יקום בִּמְקוֹם קדשו (תהל' כד ג).  ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מְקוֹמוֹ ואיננו (שם לז י).  כי דכיתנו בִּמְקוֹם תנים (שם מד כ).  ברכו יי' כל מעשיו בכל מְקֹמוֹת ממשלתו (שם קג כב).  יעלו הרים ירדו בקעות אל מְקוֹם זה יסדת להם (שם קד ח).  עד אמצא מָקוֹם ליי' משכנות לאביר יעקב (שם קלב ה).  בכל מָקוֹם עיני יי' צפות רעים וטובים (משלי טו ג).  ויבאו (רֵעי איוב) איש מִמְּקֹמוֹ (איוב ב יא).  בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו מִמְּקוֹמָם (שם ו יז).  לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מְקוֹמוֹ (שם ז י).  אך אלה משכנות עול וזה מְקוֹם לא ידע אל (שם יח כא).  כי יש לכסף מוצא וּמָקוֹם לזהב יזקו (שם כח א).   אף לזאת יחרד לבי ויתר מִמְּקוֹמוֹ (שם לז א).  ואין מָקוֹם לבהמה לעבר תחתי (נחמ' ב יד).  בִּמְקוֹם אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו (שם ד יד).  תנה לי מְקוֹם הגרן ואבנה בו מזבח ליי' (דהי"א כא כב).  הוד והדר לפניו עז וחדוה בִּמְקֹמוֹ (שם טז כז).  וזרח השמש ובא השמש ואל מְקוֹמוֹ שואף זורח הוא שם (קהל' א ה).  כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מְקוֹם שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת (שם ז).  ועוד ראיתי תחת השמש מְקוֹם המשפט שמה הרשע וּמְקוֹם הצדק שמה הרשע (שם ג טז).  הכל הולך אל מָקוֹם אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (שם כ).  ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וּמִמְּקוֹם קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו (שם ח י).  ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מְקוֹם שיפול העץ שם יהוא (שם יא ג).  ובכל מדינה ומדינה מְקוֹם אשר דבר המלך ודתו מגיע (אסת' ד ג). — ב) מְקוֹם מושב בני אדם, ארץ, עיר וכדומה: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא לַמָּקוֹם למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה (בראש' יח כד).  ויאמר יי' אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל הַמָּקוֹם בעבורם (שם כו).  ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן הַמָּקוֹם כי משחתים אנחנו את הַמָּקוֹם הזה (שם יט יב-יג).  קומו צאו מן הַמָּקוֹם הזה כי משחית יי' את העיר (שם יד).  כי אמרתי רק אין יראת אלהים בַּמָּקוֹם הזה (שם כ יא).  וישאלו אנשי הַמָּקוֹם לאשתו ויאמר אחתי הוא וכו' פן יהרגני אנשי הַמָּקוֹם על רבקה (שם כו ז).  לא יעשה כן בִּמְקוֹמֵנוּ לתת הצעירה לפני הבכירה (שם כט כו).  ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מְקוֹמִי ולארצי (שם ל כה).  ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם לִמְקֹמֹתָם בשמתם (שם לו מ).  וישאל את אנשי מְקֹמָהּ לאמר איה הקדשה (שם לח כא).  וגם אנשי הַמָּקוֹם אמרו לא היתה בזה קדשה (שם כב).  ןעתה ברח לך אל מְקוֹמֶךָ (במד' כד יא).  ויקם בלעם וילך וישב לִמְקֹמוֹ וגם בלק הלך לדרכו (שם כה).  ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה הַמָּקוֹם מְקוֹם מקנה (שם לב א).  והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה ואנשי הַמָּקוֹם בני ימיני (שפט' יט טז).  והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל הַמְּקוֹמוֹת האלה (ש"א ז טז).  ותצא מן הַמָּקוֹם אשר היתה שמה (רות א ז).  ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מְקוֹמוֹ (שם ד י).  ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על הַמָּקוֹם הזה (מ"ב כב כ).  הנה אפי וחמתי נתכת אל הַמָּקוֹם הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה (ירמ' ז כ).  כן אעשה לַמָּקוֹם הזה נאם יי' וליושביו ולתת את העיר הזאת כתפת (שם יט יב).  כה אמר יי' אל שלם בן יאשיה וכו' אשר יצא מן הַמָּקוֹם הזה לא ישוב שם עוד כי בִּמְקוֹם אשר הגלו אתו שם ימות ואת הארץ הזאת לא יראה עוד (שם כב יא-יב).  עוד ישמע בַּמָּקוֹם הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם וכו' קול ששון וקול שמחה (שם לג י-יא).  ובאת מִמְּקוֹמְךָ מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך (יחזק' לח טו).  וכל הנשאר מכל הַמְּקֹמוֹת אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מְקֹמוֹ בכסף ובזהב וברכוש (עזר' א ד).  ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מְקוֹמֹֹֹתָם להביאם לירושלם (נחמ' יב כז). — מְקוֹמוֹ של פלוני, הֹמָּקוֹם אשר פלוני רוצה. שהוא מבקש, שהוא צריך לו: ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הבאנם אל מְקוֹמָם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ (במד' לב יז).  וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמרי מלך חשבון ויאמר לו ישראל נעברה נא בארצך עד מְקוֹמִי (שפט' יא יט). —  שָׂם מָקוֹם לפלוני, קבע לו: ואשר לא צדה (להמית את רעהו) והאלהים אנה לידו ושמתי לך מָקוֹם אשר ינוס שמה (שמות כא יג).  ושמתי מׂקוֹם לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו (ש"ב ז י). — נָתַן מָקוֹם לפלוני, הניח לו לבוא שמה: ויראו בני בנימן כי נגפו ויתנו איש ישראל מָקוֹם לבנימן כי בטחו אל הארב אשר שמו אל הגבעה (שפט' כ לו).  אֶפֶס מָקוֹם, בְּלִי מָקוֹם, שאין שם מָקוֹם: הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מָקוֹם והושבתם לבדכם בקרב הארץ (ישע' ה ח).  כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מָקוֹם (שם כח ה). — לא היה מָקוֹם לְדָבָר, שיקֻבל שם: ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מָקוֹם לזעקתי (איוב טז יח). — ומליצה, האיש, העם על מְקוֹמוֹ יבוא בשלום, שיהיה הכל במעמד רצוי: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מְקֹמוֹ יבא בשלום (שמות יח כג). — ובענין מַצָּב שאדם נצב שם לתכלית מה: ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים איש מִמְּקֹמוֹ ושים פחות תחתיהם (מ"א כ כד).  אם רוח המושל תעלה עליך מְקוֹמְךָ אל תנח (קהל' י ד). — מִמָּקוֹם אחר, בהרחבה, במשמ' מאיש אחר, בדרך אחר: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים מִמָּקוֹם אחר ואת ובית אביך תאבדו (אסת' ד יד). — בִּמְקוֹם אֲשֶׁר, במשמ' תַּחַת אשר: והיה בִּמְקוֹם אשר יאמר לכם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי (הוש' ב א). — מְקוֹמָהּ (נחו' א ח), צ"ל בְּקוֹֹמיו, עי' הערך קָם. — ומצוי בתו"מ, א) במשמ' העקרית,הפשוטה: ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש (הלל הזקן, אבות ב ה).  ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (הוא, שם ד).  הילכו בה שנים בין לאורכה בין לרוחבה זה קנה מקום הילוכו וזה קנה מקום הילוכו (ר' אליעזר, תוספת' ב"ב ב יא).  חבית של תרומה וכו' אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום המוצנע (הוא, תרומ' ח ח).  אמרו לו (הדגים להשועל שיעץ להם לעלות ליבשה ולדור אתו) וכו' ומה במקום חיותנו אנו מתייראין במקום מיתתנו עאכו"כ (ר"ע, ברכ' סא:).  שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום (ר"מ, ברכ' יז.).  אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק (הוא, מנח' ל:).  לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו (ר' יוסי, תענ' כא:).  מקום שכותבין כתובה מלוה גובה מלוה וכו' מקום שכופלין כתובה אינו גובה אלא מחצה (ר"י הגלילי, תוספת' כתוב' ד יג).  מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי (ר"י בר חלפתא, תנחומ' כי תשא כז).  כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת ( ר' אלעזר בר"ש, חול' פט.).  כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני (רשב"ג, חגי' ה:).  היה מנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטינא אבל לא במקום הגריד (תוספת' מנח' י לא).  מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו ממקום הדייש (שם כלי' ב"מ ד ג).  האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר וכו' האשה שאמרה התקבל לי גטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר (גיט' ו ג).  כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע וכו' מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה (מדות ה א).  מקום הנחת העצים וכו' מקום ישיבת הבלן מקום ישיבת הצובע מקום ישיבה של שולקי זיתים (כלים ח ח).  מקום הנחת הכוסות (שם כב א).  בכל מקום אדם לן ואין אדם שובת בכל מקום (ירוש' מעשר' ב ג).  בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן (רשב"י, מגי' כט.).  מקום נתבצר להם (לבני קרח) בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה (רבי, סנה' קי.).  כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו (רב הונא, ברכ' ו:).  מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים (ר' אבהו, ברכ' לד:).  מקום שמוחו של תינוק רופס (ערוב' צה:).  לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה (ר' חנינא, מגי' טו.).  המשל אומר במקום שהלסטים מקפח שם הוא נתלה (תנחומ' תצוה יא). — הניחו בִּמְקוֹמוֹ, כמו שהיה קודם: הורה ר' טרפון בלוד האונאה וכו' שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם כל היום מותר לחזור אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו (ב"מ ד ג). — חזר דבר לִמְקוֹמוֹ, למה שהיה קודם: היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה (ר' יוסי, שבוע' ז ד). — °אַל יִפָּקֵד מְקוֹמְךָ, מליצה של ברכה, במשמ' לא תמות: יתמיד האל שלומך ואל יפקד מקומך (ר"י חריזי, תחכמ' ו).  אל יחשך מרומך ובל יפקד מקומך (שם מט). — *מְמַלֵּא מָקוֹם, עי' מִלֵּא. — *מָקוֹם בספר: מקום שמפסיקין בשבת שם קורין במנחה (ר"מ, מגי' לא:).  כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו (ר' יוחנן, שם לא.).  כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן (הוא, סנה' לח:).  כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות (קדוש' כט.).  אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה השקיפה לשון צער הוא (ר' אלכסנדרי, מד"ר שמות מא).— °מראה מקום: עוד בא לידי ערוך נדפס בכתב מרובע וכו' והוא בלתי מראה מקומות ובלתי המוסף (הקד' בעל הפלאה שבערכין על הערוך).).  והכוכב מורה על המראה מקום אשר בצדו על הגליון אמנם ציון העגול הקטון וכו' מורה על מאמרי חז"ל והמדרשים ועל מראה מקומם וכו' יען היה מקום הגליונות צר מאד הוצרכתי להשתמש בראשי תיבות במראה המקומות (הקדמ' המגיה לפי' אברבנאל לנביא' ראשונ'). — *אוֹתוֹ מָקוֹם, רחם האשה: לאיש באמה ולאשה באותו מקום (גיט' סט:). אילמים מפני מה הוויין מפני שמנשקים על אותו מקום וכו' סומין מפני מה הוויין מפני שמסתכלים באותו מקום (ר' יוחנן בן דהבאי, נדר' כ.).  אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ (ר' יוחנן, ניד' מא:).  מקום תפןח יש למעלה מאותו מקום כיון שמגדלת מתמעך והולך (רב הונא, שם מז:).  ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה (שם סו.). — ובסהמ"א: ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו (רש"י יבמ' ק:. —  במשמ' עיר, מקום דירתו של אדם: א"ר יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד וכו' אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב (אבות ו ט).  המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודהו כשער מקומו (מע"ש ד א).  מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך  ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם (פסח' ד א).  המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו (שם ב).  מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגויים מוכרין וכו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה (שם ג).  מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין וכו' ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים (שם ה).  המקבל שדה מחבירו מקום שנהגו לקצור יקצור לעקור יעקור הכל כמנהג המדינה (ב"מ ט א).  השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר וכו' מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונים (ב"ב א א).  במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב (שבת קל.).  לעולם ידור אדם במקום רבו (עולא, ברכ' ח.).  שלשה חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו (ר' יוחנן, סוט' מז.).   (אלמנת ר' חונא)  גבי לה מן המטלטלין כמנהג מקומה (ירוש' כתוב' י ג). — ואומרים אנשים: משנה מָקום משנה מזל2. — ואמר המליץ: המשנה את מקומו ישתנה מזלו עמו (ר"י זבארה, ספר שעשוע' ב).  — מְקוֹמוֹ של אדם, המקום הראוי לו, המדרגה שהוא עומד עליה: בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך (בן עזאי, יומ' לח..  המכיר את מקומו  והשמח בחלקו והעשה סייג לדברין ואינו מחזיק טובה לעצמו (אבות ו ו). — ואמר המליץ אדות אנשים פחותים שהושיבוהו במקום לא לפי כבודו: כבודי במקומי ואם אשפיל שבתי ולא אבחר מקום כנקלים בגאונם, אשר המה חושבים היותם ראש מושב והמושב להם יכסה עלבונם, אני הוא המקום והמקום אתי והמה המקום ימלא חסרונם (ראב"ע, כבודי), ר"ל שמקום הכבוד שהם יושבים בו יכסה על פחיתות ערכם. — וביחוד °מקום מושב בבתי הכנסיות: ראובן ושמעון שיש להם מקומות בביהכ"נ זא"ז וראובן רוצה לעשות מחיצה (שו"ע חו"מ קעא).  בחדש ניסן תל"ד קנה האלוף וכו' המקום בב"ה דנשים וכו' והמקום הנ"ל עומד בין מקום של אשת שמעון כ"ץ ובין אשת הר"ר זנוויל אופנהים (פנק' ההקדש של ק"ק וירמייזא). — ג) *במשמ' סִבָּה, צֹרך, יש מָקוֹם לדבר, אין מָקוֹם לדבר: ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו (ברכ' ד ב). — ובסהמ"א: ואמנם הסבה הג' שזכר אבו רשד מפאת המרחקים שעליהם יתנועעו אין לה מקום ג"כ (ר"י אברבנאל, שמים חדש' ב). — ד) *ענין, מקרה: מקום שיפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה יפה כחו ביציאתה (ר"ש, כתוב' ח ד).  ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר וכו' (ר"ט, ב"ק ב ה).  כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן (כלים כו ז).  כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור (רב, ביצ' ט.).  כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב (שמואל, סנה' פב.).  אמרו לו (לרבי) מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר (חול' ו:). — *מִכָּל מָקוֹם, בכל אופן: מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר וכו' מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום (יבמ' ב ה).  ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש תחת זבח השלמים מכל מקום אין לו אלא תחת זבח השלמים תחת חטאת תחת אשם מנין ת"ל תחת זבח מכל מקום אין לי אלא במקדש בגבולים מנין ת"ל ונתן על האש מכל מקום (ספרי במד' לה).  אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מנין ת"ל קודש יהיה לך מכל מקום (שם קיז).  אין לי אלא בדישו מנין לרבות שאר עבודות ת"ל לא תחסום מכל מקום (שם, דבר' רפז).  קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום שהוא מייפה את הקרקע וכו' מכל מקום הרי חרש ומכל מקום הרי קצר (ירוש' ביצ' א ג).  אמרה לה (רות לחמותה) לא תחטא עלי וכו' לעזבך לשוב מאחריך מכל מקום דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך ולא ע"י אחרת (מד"ר רות, ותאמר רות). — ובמשמ' בכל זאת, אעפי"כ: אף כשאמרו טלית קונה דינר זהב מכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו (ר"ש, תוספת' ב"מ ג יד). — ובסהמ"א: ואעפ"י שנחלקה הארץ למנין גלגלותם ובו' מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו (רש"י בראש' מח ו).  ואם רבי סבר וסתם לנו במלאכה שאינה צריכה לגופה שהוא חייב ובדבר שמתכוין שהוא פטור כרבי שמעון מכל מקום אין כאן הפך וסתירה כי הם נושאים מתחלפים (שם טוב על מו"נ, פתיחה).  כי עם כל זה שמדקדקים רבים דחקו עצמם לתת טעם למספר אותיות השרש מכל מקום אין לטעמם ריח ולא טעם וכו' (ר"א בלמשי, מקנה אברהם, בחלוקת הפעלים). — *מָקוֹם הניח לפלוני לעשות דבר, צֹרך ואפשרות: (כתוב על חזקיה) וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה וכו' אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט ביערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקןם הניחו לי אבותי להתגדר בו (רבי, חול' ז.). — °בִּמְקוֹם דבר, תַּחַת הדבר, שהיה צריך לעשות דבר מן הדברים ועשה דבר אחר, anstatt; au lieu de; instead of: אנשי שלומי שלמו רעה מקום טובה ושמחו לי ביום צלעתי (רמב"ע, דיואן קמח, פתאם יצורי).  לו יחזו תנים תמונתו או משפתו אחזו מדבר, אז לקחו זמר מקום מספד גם יענה לא שכנה מדבר (הוא, תרשיש א קצ).  והרב ז"ל שמהו (את השם מתכת) בחבורו יותר כולל מן הידוע בו במקום מקור או מחצב (ר"ש א"ת, פי' מלים הזרות במו"נ).  והוא תאר או מקור במקום שם (רד"ק, שרש אמן). — °בִּמְקוֹם אֲשֶׁר: במקום אשר היה לו לשבת עם עמו בצרתם וכו' לא עשה כן (ר"י דון יחיא, פי' ה' מגלות, הקד' שה"ש). — °בִּמְקוֹמוֹ של פלוני, תחתיו, בשמו, ברשותו: ויהיה ידו כידי ופיו כפי ועשיתו כעשיתי ויעשה מהם כל מה שירצה במקומי (נוסח שטרות, גני' רומא, שריד מעיר 7). — *כּנּוּי לאלהים3: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו (עקביה בן מהללאל, עדי' ה ו).  בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות שור מפני שמהלך ברגליו משלם חמשה שה מפני שטוענו משלם ארבעה (ריב"ז, תוספת' ב"ק ד י).  כך יהיו אויבי המקום (ר' אליעזר, שם יוה"כ ד יד.  אימתי הצילו המקום (את משה) באותה שעה שאמר לו דתן מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' וישמע פרעה את הדבר הזה אמר תפשו את משה וכו' עשאן המקום כתים כתים חרשים וסומים (ר' יהושע, מכי' יתרו א).  לגבוה אין אדם רשאי להחרים את נכסיו שחס המקום עליו (ראב"ע, תוספת' ערכ' ד כה).  עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו (הוא, יומ' ח ט).  משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום (בן עזאי, מד"ר שה"ש, מי זאת).  הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם אלא שרחמים של מקום מרובים (ר' יעקב, ירוש' שבת יד א).  כביכול המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך (ר"מ, סנה' ו ה).  אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא (ר"ש, אבות ב יג ).  איזוהי היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכו' הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום (הוא, שם ט).  בא וראה כמה גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים ועל שנתעצל במילה שעה אחת בקש המלאך להרגו (ר"י בן קרחה, מכי' יתרו א). מפני מה הגלנו  המקום מארצנו לא שהיינו עובדים עבודה זרה (קטע מכ"י מכי' דרשב"י, JQR 1902, 451).  מחשבה טובה המקום4 מצרפה למעשה מחשבה רעה אין המקום5 מצרפה למעשה (תוספת' פאה א ד).  בטוחין אנו שאין המקום מביא מבול לעולם (שם, תענ' ג א).  כל עשרים וארבעה חדש (שהאשה מניקה) וכו' משמש כדרכו והמקום6 משמר עליו (שם נדה ב ו).  במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא (הסוטה) קשטה את עצמה לעבירה המקום גילה עליה (סוט' א ז).  הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום (שם ח א).  הרואה מעברות הים וכו' צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום (ברכ' נד.).  מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם (מכי' בשלח ב א).  כשהשביע משה את ישראל  אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי (שבוע' כט.).  מה זה בורח משליחותו של מקום וכו' אף זה בורח מלקיים צווי המקום (ריש לקיש, מד"ר בראש' כא).  (כהן אחד בא לפני ר' חנינה) אמר לו מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם אמר לו אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו (ירוש' מו"ק א א). המקום משמשר ולא אירע מעשה מעולם שם קדוש' א א. אמר (יצחק) מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטול יעקב את הברכות (ר' חמא בר"ח, מד"ר בראש' סז).  ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה (אבא חלקיה, תענ' כג:).  וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום (ר' פפא, יבמ' כג.).  כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום (ר"ח בר פפא, ברכ' לה:).  מה ראה המקום לצוותן כך ארון תחלה ואחר כך שלחן ואחר כך מנורה וכו' (מד"ר במד' ד).  אמר להם (תלמי לע"ב זקנים) כתבו לי תורת משה רבכם נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה (מס' סופר' א ח). — ונוסח ברכה לחולה: הנכנס לבקר את החולה וכו' (אומר לו) המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל (ר' יהודה, שבת יב:).  המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל (ר' יוסי, שם).  המקום יפקדך לשלום (ר"א, שם). — ונוסח ברכה למי שקרה לו נזק, הַמָּקוֹם ימלא חסרונך: כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו המקום ימלא לך חסרונך (ר' אליעזר, ברכ' טז:). — הַמָּקוֹם יהי בעזרו, נוסח ברכה של כבוד וחבה כשמזכירים שמו של אדם גדול: דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו יתרת שיש בה עצם ואין בה צפורן וכו' (רב חסדא, בכור' מה. ועוד ניד' מט:, סוכ' לה:).  —  ו) °בחכמת ההגיון, סדרי ההקשים: בסדרים אשר יעשו בהם מהקשים והם הנקראים מקומות וכו' ונאמר שהמקומות במה שהם מקומות יראו מענינם שהם יתנו לנו היכולת על קנין ההקדמות המיוחדות וכו' ויהיו המקומות מקנים בעצמותם תמונת המאמר ההקשי הנכלל תחתיהם והתמונות ההקשיות וכו' הנה מבואר שהמקומות הם ההקדמות הכלליות מסודרים בנפש בכח הקרוב מן הפעל סדר הקשי כללי לא על מבוקש מיוחד חלקי (כל מלאכ' הגיון, הקש).  ולזה היה המקום באמת מאמר הוא בכח בכל ההקשים  החלקיים אשר תחתיו וכו' הנה המקומות יורשמו בשהם יסודות ההקשים (שם). — מקומות חיוביים: ונתחיל במקומות החיוביים והם שני מינים אם שיתחייב המציאות מהמציאות ואם ההסרה מההסרה ותחלת מקומות חיוב המציאות מהמציאות הוא שכל גזירה ימצא במציאותה מבוקש מה הנה זאת הגזירה כאשר נמצאת נמצא זה המבוקש  (שם). — מקומות חלקיים: ואולם המקומות החלקיים הנה הם מקומות לקוחים מהמקבילים הארבעה אשר הם המחייב והמשולל וההפכים וההעדר והקנין והמצטרפים (שם). — מקומות כוללים: ההרחבה היא מאמר נלקח לעורר השומעים אל החמה והכעס מצד המקומות הכוללים (מסיר ליאון, נופ' צופי' ב יא).