ש"ז, סמי' מְקוֹר, מְקֹר, בכנ' מְקוֹרְךָ, מְקוֹרוֹ, מְקוֹרָהּ, מְקֹרָהּ, — א) המקום שמשם יָקֵרוּ המים מאדמה, ונרדף עם מעין, Quelle; source: יבוא קדים רוח יי' ממדבר עלה ויבוש מְקוֹרוֹ ויחרב מעינו (הוש' יג יה).  והחרבתי את ימה (של בבל) והובשתי את מְקוֹרָהּ (ירמ' נא לו). — מָקוֹר מָשחת, שנשחתו המים: מעין נרפש וּמָקוֹר משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה כו). — ובהרחבה, מְקוֹר דִּמְעָה וכדומ': מי יתן ראשי מים ועיני מְקוֹר דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמ' ח כג). — ובמליצה בהשאלה, מְקוֹר חַיִּים: אתי עזבו מְקוֹר מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים (ירמ' ב יג).  כי עמך מְקוֹר חיים באורך נראה אור (תהל' לו י).  מְקוֹר חיים פי צדיק (משלי י יא).  תורת חכם מְקוֹר חיים לסור ממקשי מות (שם יג יד).  יראת יי' מְקוֹר חיים (שם יד כז).  מְקוֹר חיים שכל בעליו (שם יו כב). — מְקוֹר חכמה: מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מְקוֹר חכמה (שם יח ד). — ואמר המשורר: ושואב ממקור האור מבלי דלי, ופועל הכל בלי כלי (רשב"ג, כתר מלכות).  וכן עטרהו הוד במדע אשר נמשך אבל ממקור צורו ומעין ישועותיו (ראב"ע, בשם אל). — ואמר המליץ: אוי על פתאים כפראים יהמו, אצלם מקור עדן והם יצמאו (ר"י חריזי, הקדמ' תחכמ'). — ב) בהשאלה, המקום בתוך רחם האשה שמשָם דמי וסתה נובעים: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מְקֹרָהּ הערה והוא גלתה את מְקוֹר דמיה (ויקר' כ יח).  וכפר עליה (הכהן על האשה היולדת שהביאה קרבנה) וטהרה מִמְּקֹר דמיה (שם יב ז). — ובמליצה, בהרחבה, מְקוֹרוֹ של פלוני, אִשְׁתּוֹ: יהי מְקוֹרְךָ ברוך ושמח מאשת נעוריך (משלי ה יח). — ובתו"מ: דם היוצא מן המקור1 אעפ"י שבידוע שהוא דם המכה טמא (ר"מ, תוספת' נדה ח ג).  דם נדה בא מן המקור דם בתולים בא מן הצדדין (הוא, גמ' שם סה:).  דם מכה שבא מן המקור טמא (רשב"ג, שם סו.).  נאמנת אשה לומר יש בי מכה מן המקור ואין בי מכה מן המקור (רבי, תוספת' שם ח ג).  נמצא (דם) בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור (משנה שם ב ה).  אם נמצא דם על ראש המוך (ששמה האשה ברחמה) בידוע שמן המקור הוא בא (גמ' שם סו.).  שהוא (הנואף) גונב מקור חבירו (ר' הונא, מד"ר במד' ט). — ובסהמ"א: הרחם שנוצר בו הולד הוא הנקרא מקור והוא שדם נדה וזבה יוצא ממנו וקוראין אותו חדר לפי שהוא לפני ולפנים (רמב"ם, אסורי ביאה ה ג). — ואמר המשורר: מקורם גבר וישרצו וירעצו וירוצצו ואל עולם נאצו עצביהם כסף וזהב (ר"י הלוי, אלהים בקדש). — °מְקוֹר הזרע: אמרו לו (דור המבול לנח) הרי אנו מונעים מעצמנו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם מה היו עושין כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתין מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע בני אדם (פרקי ר"א כב). — °מְקוֹר השתן: נשאתי ידי אל הכליות אמר הנה מקור השתן ושארית לדם (ר"י זבארה, ספר שעשוע' ח).  ואחר כן שלחהו (את הדם) לבועה, אשר תמיד מקור שתן ידועה (הוא, בתי הנפש עו). — ג) °נרדף עם מחצב: והוא שזה הנראה אינו גוף ממין הצמחים ולא ממין המקורים2 (ר"ש א"ת, מו"נ א נח). והוא שם המקור אשר ממנו יחצבו אבני המקורים וכו' כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שנחצב ממנו (שם טז).  מחצב שם כולל למקורים כלם כמתכות למיניהם ומיני המלחים שיש להם מקור והגפרית והבורית וכו' ומינים מן העפר שיש להם מקור עשיתי עליו מקור או מוצא וכו' שמהם שם כולל לכל מיני המקורים (הוא, שם, פי' מלים הזרות, ערך מחצב).  והרב ז"ל שמהו (את השם מתכת) בחבורו יותר כולל מן הידוע בו במקום מקור או מחצב (שם, ערך מתכת).  והחכמה הטבעית תעיין בגשמים הנמצאים בטבע לא ברצון האדם כמיני המקורים ומיני הצמחים ומיני בעלי החיים (מלות הגיון יד).  הנפש לא תעבור לעולם ממין המתנפש אל מין בלתי מתנפש כלומר למין האבנים והמקורות (תגמ' הנפש ב).  וזהו דרך ד' הרכבות עולם התחתון שהן מקורות וצמחים ובע"ח שמדברים כי המקורות שואבין וניזונין מד' יסודות והצמחים ניזונים מד' יסודות (ראש' חכמה, שער הקדושה טז ג). — °בדקדוק, צורת הפעל שהוא מורה רק על עצם הפעולה בלבד ולא הגופים והמספר והזמן, Infinitif; infinitive: כי העצם כיון שהוא מחדש את המקרה אינו נמלט חדושו לו מהיותו בזמן חולף או בזמן עתיד ונצטרכנו בעבור זה לשום ממלות החדוש והוא המקרה רצוני לומר המקור וכו' ושמו לזמן החולף אמר שמר וכו' ושמו לזמן העתיד יאמר ישמור וכו' ואם כן המקור אשר הוא עין המקרה הוא יותר קדמון משתי תכונות הנלקחות ממנו לזמן החולף והעתיד וכו' אם כן הפעלים הם נלקחים ממקוריהם לא המקורים מהפעלים וכן הפועל והפעול נלקחים מהמקור אשר הוא שם המקרה (ר"י א"ת, הרקמה א).  השמות והפעלים ותיבות הטעם והסמוך והנפרד וספור העבר בלשון עתיד והצווי בלשון מקור והשלם והחסר והנח והכפול והנראה והנסתר (הוא, חו"ה, עבוד' ה' ד).  והמקור שהוא שם הפועל ולמה נקרא מקור שממנו יוצאים כל בניני הפעלים למיניהם עוברים ועתידים וכו' על כן יש לכל בנין מקור (ר"מ ג'יקטיליה, ספר דקדוק לר"י חיוג 21).  המקור פָקוֹד והוא יתערב עם העוברים והבינונים והעתידים כי הוא מקור הפעלים כלם וממנו תוצאותם שלא תאמר לעולם עבר ובינוני ועתיד שלא יקדם המקור להם כי הוא המחשבה והמחשבה טרם המעשה וכו' וברוב יבוא המקור קודם הפועל כי הוא קודם לו (רד"ק, מכלול, שדה"פ).  ואפשר שיהיה המקור ג"כ פָעֵל (שם, טור יח).  ובא המקור בתוספת יוד בסוף (שם).  וכן בא המקור בחולם לערוך מלחמה (שם, טור כ).  והשמות יש מהם שהם מקורים לפועלים ונקראו שם הפועל וכו' ונקראו מקורים מפני שמהם נבנים בניני הפעלים (רש"ט פלקיירא, ראש' חכמ' ב ג).  ולכן שם הפעל אשר קראוהו האחרונים מקור הוא שרש הפעל באמת כי ממנו מוצא כל חלקי בנין הפעלים (ר"א בלמשי, מקנ"א, בחלוקת הפעלים).  המון המדקדקים האחרונים חלקו הבנין אל עבר בינוני פעול צווי מקור ועתיד וכו' וקראו (המדקדקים הקדמונים) המקור שם הפעל (שם).   ואם יש במקור אות שאינה בכל חלקי הבנין וכו' אז הוא מן השלמים (שם, בפעל הקל).  פעול והוא הנקרא מקור או שם הפעל אין לו הוראה מיוחדת על יחיד או יחידה או רבים או רבות בזמן מהזמנים (ר"ד אבן יחיא, לשון למודים ב ה).  והמקורות יבואו על פנים שונים (שם, בפעלים החסרים).  דע כי האותיות המשמשות במקורים הם בכל"ם וכו' דע כי האות היותר משמשת במקור היא הלמד כמו לשמור לזכור (ר"א בחור, א, בבאור המקור).  שיש חלק אחד מן הדבור שאינו מפשט מן הזמן מכל וכל כמו השם ואינו מגבל בזמן כמו הפעל רק הוראתו על זמן בלתי מגבל וכו' ולפי שממנו ישתרגו עלו שאר חלקי הבנין וכו' ויורה על יחיד ורבים יחידה ורבות ועל כל הגופים והזמנים לכן קראוהו מקור וכו' (עמנ' בר יקותיאל, לוית חן ג יג).  המקור אין בו אות להורות על הגופים והוא הנקרא שם הפעל וכו' ובראשו ישמשו אותיות בכל"ם (ר"ש ארקוולטי, ערוג' הבשם יד).  דרך המקור וכו' והוא הפעל אשר לא יכלול יותר כי אם מושג המקרה לבדו מפשט מיתר המושגים המגבלים בפעל מזמן גוף מין ומספר (בן זאב, תל"ע, ריט). — ה) °בכלל המקום הראשון שממנו לקוח דבר מהדברים, הספר הראשון שמשם שאב מחבר ספר את ידיעותיו וכיוצא בזה: ולפי שאלו הדינים נובעים ממקור אחד מהש"ס (שו"ת פנים מאירות א פג). — ממקור נאמן נודע לנו וכו'.