ש"נ, מ"ר *מִקְוֹות, *מִקְוָאוֹת, – כמו א. מִקְוֶה, כעין בור בנוי למים: וּמִקְוָה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה (ישע' כב יא). – ובתלמ': בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין וחופרין את הבורות ואת השיחין ואת המערות ואת המקוואות1 ואת אמות המים (תוספת' שקל' א ב). ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות2 המים (מו"ק א ב ).