מַקּוֹר
* 1, ש"ז, – א) כעין פטיש חד ינקרו בו הריחים: יד המקור2 טפחים יד המעצד של לגיונות טפחים (כלים כט ו). – ב) §שֵׁם להחרטום של העופות3, Schnabel; bec; beak: נהוג בלשון הדבור בא"י וכבר השתמשו בו הסופרים.
1 מן נקר.
2 פרש גאון: כמין קורנוס חד הוא שמנקרין בו את הריחיים. ע"כ. והובאו הדברים בערוך, וכן כל המפרשים.
3 בארמית מַקּוֹרָא: אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך יהיב מקוריה ואפקיה (מד"ר בראש' סוף סד), – ובעבר': בא זה הקורא המצרי ארוך המקור וישם את מקורו (בתוך לועו של הארי) ויוציאוֹ (את העצם). – וכן בסורי' מקורא. בערב' מנקאר منقار.