°, מַקַּף, מָקֵף, ש"ז, — כעין קו משכב, סימן של חבור שתי מלים כאִלו היו מלה אחת: כל את ואת דמַקֵּף, בשלש נקודות יתקף וכו' אם אֶת־מקף בשלש (נקודות) נקרא, ואם לא מקף בשתים נקרא (בן אשר, דה"ט מב). כן דרך כל תיבה שנקודתה מלאפום כשהיא סמוכה במקף משתנה הנקוד לחטף קמץ (רש"י שמות יט כד). כל בן שהוא מוכרת בטעם הענין בקמץ קטן כמו ותלד בן שני ליעקב ואם הוא במקף כי שני תואר למלת בן (ראב"ע, צחות ג). ובמקף ישוב החולם לקמץ חטף (רד"ק, מכלול, שדה"פ, טור יח). או שיהיו שתי תיבות עם מקף אעפ"י שנקראת בחטיפה צריך לבאר כדי שידמה ששתי אותיות קרא אעפ"י שנקראת כאחת כי גם רז"ל כשאמרו צריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון על לבבך בכל לבבכם לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא אלא אעפ"י שיקראם במקף יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למדי"ן קרא כי הנה בכל־לבבכם בכָל הוא נקוד בקמץ מפני המקף ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם (שם, אבני גזית). אחר אשר בארנו משפטי העמדות הקולות במבטא ומרוצתם נשאר עלינו לבאר דבוקם כאלו הם בתיבה אחת אף כי יהיו בתיבות שונות ועל זאת הונח הַמַקַּף אצל העברים שהוא קו מחבר שתי תיבות רצופות אשה אל אחותה (ר"א בלמשי, מקנה אברהם, במקף). מָקֵף בסוף דבר ירים דגלו, פן יפרץ־בם יעיד נאמנה, לכi כל כָּל חטוף חטף כלו (ר"מ פרובינצלו, בשם קדמון יב). — ובקצת ספרי המסורה של התימנים במשמ' מתג: וכלה אהרן ובניו (במדבר ד טו) פבן אשר כאן יקול אהרן במקף תחת אלאלף ובן נפתלי כאן יג'על אלמקף תחש אלרש (מסורה גדולה, גינזבורג ג דף יב). כן עשו להם בני ישראל (במדבר ח כ) פבן אשר כאן יכטף כֵן מע עשו ובן נפתלי כאן יג'על תחת כֵן מַקַּף (שם). וכל אשר יגע בו הטמא יטמא (במדבר יט כב) פבן אשר כאן יכטף אַשֶר מע יגע ויגע מע בו ובן נפתלי כאן יקרא אַשֶר במקף (שם). ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג) פבן אשר כאן יג'על מקף תחת אלפא אלתי פי פעל ובן נפתלי כאן יג'על אלמקף תחת אלעין (שם). כי אם יהיה לבער קין (במדבר כד כב) פבן אשר כאן יג'על תחת אִם מקף ובן נפתלי כאן יכטפהא מע יהיה (שם).