מֻקְצָה

*, ש"נ, —  א) מקום ישטחו שם התאנים ליבשם: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר (ר' אליעזר, ביצ' ד ז).  הלוקח גרוגרות מן המוקצה לא יאכל עד שיעשר (ר"מ, תוספת' מעש"ר ב יב).  אוכלין אחת אחת מן התאנה אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה (משנ' שם ג ב).  פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן (כגון) סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה וכו' (מע"ש ג ו).  היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתוך המוקצה בשביל שלא יאבד (פרה ז יב).  אבא היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה (ר' ישמעאל בר"י, ירוש' תרומ' ב ד).  אין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו (רבי, שם מעשר' ג א).  אוכלין על המוקצה בין על מקומו בין שלא על מקומו (ריב"ל, שם).  מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו (רב כהנא, בבלי ביצ' כו:). —  ולפֵרות אחרים, לאבטיחים וכיוצא בהם, מקום שמסדרים אותם יחד:  אבטיח משישלק ואם אינו משלק עד שיעשה מוקצה (מעשר' א ה). —  ובסהמ"א:  ובאבטיח (גמר מלאכתו) משיסדיר אותו במוקצה אבטיח בצד אבטיח (רמב"ם, מעשר ג ח).  תאנים וענבים שבמוקצה מותר לאכול מהן עראי במקומן (שם יז).  עד שיכפלו העם המחצלאות שבמוקצה שמיבשין עליהם תאנים וענבים לעשותם גרוגרות וצמוקים (הוא, נדר' י ט).  ב) בכלל, מקום מיוחד בבית או בחצר ישימו שם דברים לשמירה וכדומ':  Rumpelkammer; décharge; lumber-room:  הזורק מן האסרטא לדיר או לסהר ולמוקצה ולחצר אפילו הן בבקעה (תוספת' שבת י-יא א.  אמרו לו (לר' יהודה) אי אתה מודה בדיר וסהר ובמוקצה שאם ירצה לרבות (בפסין) ירבה (שם ערוב' ב ב).  ומתחילין (להסיק) בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה1 (ביצ' ד א)  הדלת שבמוקצה2 וחדקים שבפרצה ומחצלות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ (ערוב' י ח).  אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר מוקצה וחצר (רשב"א, גמ' שם כב.).



1 ופרש"י וז"ל:  רחבה שאחורי הבתים קרוייה מוקצה על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה.

2 ופרש"י:  רחבה שאחורי הבתים וכו' שאין משתמשים בה תדיר ואין בעה"ב חושש לה לעשות לה דלת כראוי.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים