*, ש"ז, — א) כעין סכין לקצות בו התאנים: תאנים של שביעית אין קוצין אותם במוקצה אבל קוצץ אותם בחרבה (שביע' ח ו). — ב) *מוּקְצֶה, דבר שהוקצה לדבר מיוחד, לע"ז וכו': לוקחין מהן (מהעכו"ם) בהמה לקרבן ואינו חושש משום רובע ומשום נרבע ומשום מוקצה ומשום נעבד (תוספת' ע"ז ב א). מן הצאן להוציא את המוקצה (ספרא ויקר', נדבה ב ב). הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן וכו' איזהו מוקצה המוקצה לעבודת כוכבים (תמור' ו א). מאימתי נקרא מוקצה משנעשה בו מעשה (תוספת' ע"ז ה ט). מוקצה לעבוד ולא עבדוהו (ר' אחא בר"י, תמור' כח.). מנין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו כל שעושין לו שימור (ר' יאשיה, שם כט.). אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו (בו) (רב יצחק, שם). מעמיד בהמתו ע"ג עשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה בשבת (ר' חנינא, שבת קכב.). אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה וכו' יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו (פסח' מח.). — ובסהמ"א: ויש ביום טוב מה שאין בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור ביום טוב ומותר בשבת מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבוא לזלזל בו כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושור העומד לחרישה ויוני שובך ופירות העומדין לסחורה כל אלו וכיוצא בהן מוקצה הן ואסור לאכול מהן ביו"ט עד שיכין אותם מבערב ויחשוב עליהם לאכילה אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת ואינו צריך הכנה וכשם שהמוקצה אסור ביו"ט כך הנולד אסור (רמב"ם, יו"ט א יז-יח). — *מֻקְצֶה מחמת מִאוּס, מחמת אִסּוּר, מחמת חסרון כיס, מחמת מצוה: מוקצה מחמת מיאוס (יש לו לר' יהודה האוסר בנר ישן של חרס, ואין לו) מוקצה מחמת איסור (שבת מה.). בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבד ממוקצה מחמת מיאוס וכו' ולבד ממוקצה מחמת איסור וכו' אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר"ש מודה (שם קנז.). אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו (ר' יוחנן, שם מה.). — ובסהמ"א: כלי המוקצה מחמת מיאוסו כגון נר ישן של נפט וכלי הצואה וכיוצא בהן מותר לטלטלן בשבת (רמב"ם, שבת כה יא).