מֻרְאָה

1, ש"נ, בכנ' מֻרְאָתוֹ, — א) הוא הזפק והוא הכיס של בית הבליעה של עוף ששם מתקבץ המאכל, Kropf; jabot; crop: ואם מן העוף עלה קרבנו ליי' והקריב מן התרים או מן בני היונה וכו' והסיר את מֻרְאָתוֹ2 בנצתה (ויקר' א יד-יו). — ובתו"מ: ביצת תורין ומוראת העוף וקרבנות גויים לא נהנין ולא מועלין (תוספת' מעי' א יח). בא לו (הכה"ג) לגוף (של עולת העוף) והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה והשליכן לבית הדשן (זבח' ו ה). לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה וכו' (שם ו). צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראת העוף הדישון מזבח הפנימי והמנורה (תמיד א ד)מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן (אביי, יומ' כא.). — ומ"ר *מֻרְאוֹת: שני בתי דשנין היו וכו' זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה (ר"ח בן אנטיגנוס, ת"כ ויקר' ז ט). — ובסהמ"א: ונתן לקצתם (מבעה"ח) אצטומכא במקור נדפס 'אצטמוכא'. או כרס או מוראה לבשל בם הכימוס או הלעיסה החזקה (ר' קלונ', אגר' בע"ח ב יא). — ב) °הקרום שבין העור העליון והבשר, Subcutis3: אבל המוראה4 והוא הקרום הדק הדבק בעור ומבדיל בינו ובין הבשר4 אינו ראוי לאכילה (רמב"ם, פסולי המוקדשים יד ז).



1 בערב' מַרִי, אמריה مرئ, أمرئة, מן מרא.

2 תרגמו השבע' πϱόλοβον, והוא הכיס של בית הבליעה של עופות. אך עקילס σιτίζουσαν, מה שמאכיל, מבריא. אונק': ית זפקיה. וכך בת"כ: והסיר את מראהו בנוצתה זה הזפק (ספרא ויקר' ז ח). וכן כל המפרשים הקדמונים והחדשים.

3 תרגום ד"ר מזיא.

4 בפרוש המשנה זבח' ו ה אמר הרב בפרוש וז"ל: ומוראה הוא הזפק במקור נדפס 'היפק'. שבו המאכל והוא בעוף כנגד האצטומכא באדם. ע"כ. ומקור הלכה הנכחית היא בגמ' שם (זבח' לה:), שמנו שם מה שאינו ראוי לאכילה ובתוכם גם את המוראה, ופרש רש"י שם, וכן שאר המפרשים במשמ' הכללית של מוראה שהיא הזפק, אך הרמב"ם פרש השם מוראה כאן במשמ' מיוחדה, וכבר העיר ע"ז ר"י קארו בכ"מ שם. ואעפ"י שלא נתברר על מה סמך הרמב"ם בפרושו זה, מכל מקום שמושו של הרמב"ם, שהיה צח הלשון, במלה מן המלים מכריע ואין אנו רשאים לא לקבל אותו בלשוננו.

חיפוש במילון: