1, ש"נ, בכנ' מֻרְאָתוֹ, — א) הוא הזפק והוא הכיס של בית הבליעה של עוף ששם מתקבץ המאכל, Kropf; jabot; crop: ואם מן העוף עלה קרבנו ליי' והקריב מן התרים או מן בני היונה וכו' והסיר את מֻרְאָתוֹ2 בנצתה (ויקר' א יד-יו). — ובתו"מ: ביצת תורין ומוראת העוף וקרבנות גויים לא נהנין ולא מועלין (תוספת' מעי' א יח). בא לו (הכה"ג) לגוף (של עולת העוף) והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה והשליכן לבית הדשן (זבח' ו ה). לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה וכו' (שם ו). צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראת העוף הדישון מזבח הפנימי והמנורה (תמיד א ד). מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן (אביי, יומ' כא.). — ומ"ר *מֻרְאוֹת: שני בתי דשנין היו וכו' זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה (ר"ח בן אנטיגנוס, ת"כ ויקר' ז ט). — ובסהמ"א: ונתן לקצתם (מבעה"ח) אצטומכא במקור נדפס 'אצטמוכא'. או כרס או מוראה לבשל בם הכימוס או הלעיסה החזקה (ר' קלונ', אגר' בע"ח ב יא). — ב) °הקרום שבין העור העליון והבשר, Subcutis3: אבל המוראה4 והוא הקרום הדק הדבק בעור ומבדיל בינו ובין הבשר4 אינו ראוי לאכילה (רמב"ם, פסולי המוקדשים יד ז).